שנות בית הספר האבודות מבוסס על מקרה אמתי. הפרטים שונו למניעת זיהוי. מי מאתנו זוכר מה הוא למד בכיתה ה’? מה קרה בכלל מראשית רכישת הקריאה והכתיבה ועד ללימודי הבגרות? אילו הן שנות בית הספר האבודות. שנים של ישיבה משמימה, חומר לימוד אנכרוניסטי, מאבקי קימה והליכה לבית הספר בכל יום, מריבות ללא סוף עם ההורים על הכנת שיעורים ולמידה למבחנים. אנחנו זוכרים חוויות בולטות, את הטיול השנתי, אירועי חברה בולטים, חרם גדול או מורים מסוימים שאהבנו ללמוד בשיעורים שלהם. השאר – אפור. הפער ההולך וגדל בין תלמידי מערכת החינוך למורים, לחומר הנלמד מתבטא בציוני מבחני המיצ”ב, מבחני פיז”ה הבינלאומיים וכמובן בכל מדד של השוואה של ה- OECD אנחנו במקום טוב בתחתית כל טבלה. נכון הצברים המוכשרים מצליחים בסופו של דבר להגיע במערכות
קיץ, חופש ובעיקר שינה עד שלוש של הילדים הגדולים יותר עשו קצת שקט בבית. עם החזרה לבית הספר מתחיל "מרוץ המרתון" היומי של כל הורה לטיפול בילדים המתבגרים בשלט רחוק. "אימא תגידי לו", "אבא תחזור הביתה", הן שיחת הטלפון הנפוצות ביותר בשעה שתיים בצהרי כל יום, כאשר לדוגמא, שלושה ילדים מגילאי שבע ועד ארבע עשרה צריכים להסתדר לבד ולארגן לעצמם ארוחת צהריים, שיעורי בית, משחקים ב X- BOX חברים וחוגים. בישראל עדיין יום הלימודים קצר ובשעה שתיים נמצאים הילדים לבד בבית ואמורים להמתין להוריהם או לפעילות מתוכננת. זה גיל שבו הם ממש לא רוצים מטפלת שתגיע בצהריים, ולמרות כל ההבטחות המצב בלתי נסבל. סדרים נקבעים; מי יחמם אוכל ומי יוריד את הכלים אבל דבר לא מתבצע, מריבות, מכות וטלפונים לעבודה שהופכים את החיים לבלתי נסב
אין קשה יותר מלהיפרד מאימא ואבא בבוקרו של יום. בכי, הצמדות לרגליים, חיבוק נואש, דמעות בעיניי ההורה, תחנונים, רגשי אשמה. מערבולת של פתיחת שנת לימודים. אימא מוחה דמעות שזולגות מעצמן בעבודה. ישנן תיאוריות רבות על הקושי להיפרד ועל ההבדל בין הילדים שנפרדים בקלות לאילו שלא. לפעמים זה נמשך גם בגן חובה וגם בכיתות היסוד של ביה"ס. מה ניתן לעשות כדי לעזור לילד ולהורים? את כל העצות על פרידה מהירה, או להיפך להישאר בגן ולשחק מעט ואז ללכת, אתם מכירים. למי שזה עובד עבורו, מעולה. אצל מי שהבכי נפסק ספונטנית , תשמחו. בכי ואי רצון ללכת לגן/ מעון/ משפחתון, לא מעיד בהכרח על התעללות מצד הצוות. אבל ישנה קבוצה גדולה של ילדים שבוכים זמן רב והרבה שנים. הפוסט הזה מיועד לכם ההורים, שלא מבינים מה שונה אצלנו? על מה ולמה
