גוונים של בגידה מודרנית

בקליניקה יושבים לא פעם בני זוג שמתווכחים על עצם המציאות. היא בטוחה שהוא בגד בה. הוא משוכנע שמעולם לא בגד. כאשר מקשיבים לעומק מתברר ששניהם דוברים אמת, רק בשפות שונות. זו הבגידה השכיחה ביותר כיום. היא איננה מתרחשת במיטה אלא במרחב הפנימי, ולכן גם קשה הרבה יותר לזהות אותה וגם קשה יותר לרפא אותה.

בעבר בגידה הייתה אירוע התנהגותי. היה אדם שלישי, היו מפגשים, היה סוד.. היום פעמים רבות אין מפגש כלל. יש שיחות. יש הודעות. יש ציפייה. יש אדם אחד שמולו אתה מרגיש שוב מובן, קל, קולח, פשטות, בקיצור-חי. מבחינה עובדתית לא קרה דבר, אך מבחינה נפשית התרחש מעבר של האינטימיות.

איך מתחילה בגידה מודרנית

היא כמעט אף פעם לא מתחילה במשיכה מינית. היא מתחילה בהקלה. מישהו בעבודה צוחק מהבדיחות שלך. מישהי מבינה למה אתה מותש. יש אדם שלא צריך להסביר לו את כל הרקע, ההיסטוריה והמורכבות. מולו אתה לא הורה, לא בן זוג, לא מפרנס, לא אחראי. אתה פשוט אדם.

השלב הראשון נראה תמים לחלוטין. מדברים על עומס, על ילדים, על בני זוג. זו שיחה לגיטימית ולכן גם אינה נתפסת כסיכון. אך מבחינה פסיכולוגית קורה משהו עמוק בהרבה. נוצרת חוויה של עדות רגשית. יש מישהו שרואה אותך מחוץ לתפקידים. החוויה הזו ממכרת יותר מתשוקה מינית, משום שהיא נוגעת בזהות הכי פנימית שלנו.

היווצרות המרחב הסודי

בהמשך הקשר כבר אינו רק שיחה אלא מקום פנימי. האדם מתחיל לחשוב על אותו אדם במהלך היום. הוא מספר לו ראשון דברים. הוא מחכה לתגובה שלו. בהדרגה הוא חווה איתו את מה שאמור להתרחש בתוך הקשר הזוגי- לא בהכרח אהבה, אלא חיים פנימיים.

זהו השלב שבו האדם משוכנע שלא עשה דבר. מבחינה התנהגותית הוא צודק. אך מבחינה זוגית משהו כבר הועבר החוצה. האינטימיות אינה מוגדרת רק דרך גוף אלא דרך חלוקת העולם הפנימי.

הפיצול הזוגי

השלב הבא הוא הופעת "תחושת היעדר" בבית. בן הזוג לא מזהה שקר אלא מרגיש התרחקות. אנשים מתארים זאת כך: אתה כאן אבל לא איתי, את כבר לא נוכחת, משהו נלקח. הצד השני באמת לא מבין את הטענה כי מבחינתו הוא לא נתן דבר לאחר אלא רק מצא מקום לנשום.

כאן מתרחש לב הבגידה המודרנית. לא נכנסה דמות שלישית לנישואים, אלא נוצרה מערכת זוגית נוספת בתודעה. אחת מנהלת חיים משותפים ואחת מחזיקה חיות נפשית.

מדוע הכאב גדול במיוחד

רומן פיזי פוגע באמון. רומן רגשי מערער את המציאות. הנבגד אינו חווה רק תחרות אלא החלפה. לא של הגוף אלא של הנפש. לכן רבים מתארים את החוויה כפרידה שהתרחשה בלי שאיש עזב את הבית.

הפוגע אומר שלא התכוון. הנפגע מרגיש שהקשר הסתיים. שניהם מדייקים. התרחשה פרידה נפשית, גם אם לא התקבלה החלטה מודעת.

הטעות השכיחה ב"טיפול עצמי"

זוגות רבים נכנסים למאבק על הגדרה. האם זו בגידה או רק חברות. הוויכוח הזה כמעט תמיד מחמיר את המשבר, משום שהוא משפטי במקום רגשי. הפצע אינו השאלה האם מותר אלא לאן הלכו החיים הרגשיים.

כאשר מתמקדים בהגדרה, הצד האחד מנסה להוכיח חפות והצד השני מנסה להוכיח אשמה. במצב כזה האינטימיות לא יכולה לחזור, כי אף אחד לא בודק מה חסר אלא רק מי אשם.

מה באמת צריך להיבדק-

השאלה המשקמת איננה כיצד יכולת לעשות זאת, אלא היכן הפסקת להיות חי בתוך הקשר והתחלת להיות חי מחוץ לו. זו שאלה קשה, כי היא מחייבת את שני הצדדים להכיר בכך שהקשר החיצוני לא היה רק טעות אלא פתרון למשהו חסר.

ניתוק הקשר עם האדם השלישי הוא צעד חשוב אך לא מספק. אם לא מבינים מה הוא מילא, הנפש תמשיך לחפש אותו מקום גם לאחר סיום הקשר.

פרדוקס הבגידה המודרנית

היא אינה נוצרת בהכרח מחוסר אהבה. לעיתים היא נוצרת כאשר בתוך האהבה אין מרחב להיות אדם שלם. כאשר החוויה העצמית מצטמצמת לתפקידים בלבד, הנפש יוצרת לעצמה אזור שבו היא קיימת ללא תפקיד.

לכן זוגות שמשתקמים אינם אלה שמוכיחים נאמנות, אלא אלה שמצליחים לבנות ביניהם מרחב שבו לא צריך לברוח כדי להרגיש קיים. במצב כזה הקשר איננו חוזר למה שהיה אלא נבנה מחדש, לעיתים לראשונה, גם אם נשארים עם אותו אדם.