הרהורים על מערכת החינוך בפינלנד וכמובן מה יכול להתרחש בארץ? -חלק א

מערכת החינוך הפינית מובילה שנים רבות את ראש טבלת ההישגים הלימודיים במבחני ה -OECD. מהי המשמעות של ההישגים הללו? האם להישגים אלה השפעה ארוכת טווח על החברה הפינית? האם קיים שגשוג אקדמי? האם קיים שגשוג כלכלי? האם מתרחשת פריצת דרך בתחום המדע והטכנולוגיה? נדמה שהתשובה ידועה. אם כן, מעניין לחקור מעט על מה נשענת ההצלחה הפינית במבחני הOECD ומדוע אין לכך ביטוי מרשים בכמות ובאיכות ההישגים האקדמיים והכלכליים. האם ניתן ליישם לקחים מהמערכת הפינית לזו הישראלית ואם כן מהם?

אינני אורחת בפינלנד ועל אף שילדיי אינם מתחנכים במערכת החינוך בפינלנד, אני עוקבת מזה עשור אחר בית ספר עממי אחד בישוב מקסים הנקרא : Mantsala מרחק של שעה נסיעה צפון מזרחית להלסינקי. בית הספר היסודי הוא מראה המשקפת את פני מערכת החינוך הפינית; מבנה שטוח יחסית בעל שתי קומות, לא מפואר המכיל חניון אופניים נרחב, שטחים פתוחים מסביבו ומעורה בקהילה. לבית הספר תחום התמחות של לימודים אגרונומים ואקולוגיים ואת עמל העבודה של התלמידים אפשר למצוא במרכול המקומי מוצגים למכירה. בית הספר מארח את מרוצי Mantsala Rally החורפים והוא מוקד ולב הקהילה בצורה פשוטה ולא מתיימרת. אין לבית הספר פרויקטים רבים ושיווק בקהילה , אין צורך כי הוא פני הקהילה.

בשיחות עם פינים רבים מאזורים עירוניים וכפריים עולה שביעות רצון מהמערכת החינוכית כחלק מתפיסה אידיאולוגית ופרקטית של החברה הפינית*.

בית הספר ממוקד במטרותיו כמוסד לימודי וחינוכי - בית הספר אינו מנסה לתקן את החברה, אינו מנסה לסגור פערים חברתיים, אינו מנסה לחנך את ההורים מחדש. הפינים הבינו כי בית הספר הוא מראת פני החברה, פני הקהילה ופני בית ההורים והוא אינו יכול לעבוד נגדם או לשנותם. ממשלת פינלנד הבינה כי בית הספר אינו כלי- ברק חברתי שכל אי צדק או עוולה חברתית תתוקן בו. בית הספר אינו יכול לפעול בניגוד לבית ההורים ואינו יכול לחנך להתנהגות שונה מזו שבה חי הילד. בית הספר יכול להכיל עד גבול מסוים את צרכי הילד.

משימות התיקון/השינוי הלאומיות שייכות למוסדות מתקנים אחרים בקהילה, החל מרשויות הסעד, ביטוח לאומי, סיוע כלכלי, רשות מקומית ועוד. באופן זה יכול בית הספר לעשות את עבודתו – ללמד ולחנך. אם מוטלות על בית הספר מטלות לאומיות כלשהן, הרי יצורפו להן משאבים והכשרות. אם מתחלפת ממשלה, או מתחלף שר ישנה מחויבות אוטומטית ליוזמות שאושרו, תוקצבו והחלו לפעול במערכת על ידי הממשל הקודם. המערכת השלטונית מגוננת על בית הספר ואינה רואה בו כלי למניפולציות פופוליסטיות. בית הספר הפיני יכול להיות פשוט בית ספר.

המצב בארץ כמובן הפוך. כל שר מנחית על המערכת נושאים, אידיאולוגיות המתאימות למפלגתו ובתי הספר נאלצים להתמודד עם התכנים החדשים הנכפים עליהם. לרוב לנושאים אלה אין דבר וחצי דבר עם צרכיי הלומדים עצמם. המנעד בארץ הוא מחינוך ערכי- דתי בבתי ספר ממלכתיים, הכנה לצבא וימי חיילות, נושא מרכז שנתי, חלומות על אינטגרציה חינוכית המתבטאת במערכת היסעים בין שכונות בעיר. הגרוע מכל הוא הנחתת יוזמות חינוכיות שלא נבדקו דיין או מועתקות ממקומות אחרים בעולם, או משאלות לב לרפורמות מיטביות עם הלומדים שרק גורמות לאנדרלמוסיה רבה יותר. גם למנהלי מחוזות יש סדר יום משלהם, למפקחים, להורים, לראשי עיריות וכולם רואים בבית הספר הישראלי הפועל בממוצע כחמש שעות ביום, כבולם הזעזועים של החברה הישראלית.

אמון ערך עליון בחברה הפינית

החברה הפינית בנויה על אמון. זהו מושג מפתח בכל המערכת השלטונית ולא רק בחינוך. האמון רב השנים קיים בין מערכת השלטון על כל גווניה הפוליטיים לבין אזרחי המדינה; על החלטות השלטון אפשר לסמוך לאורך שנים וגם שר חדש ממפלגה יריבה לא ישנה רפורמה אותה הנהיג קודמו. אם הממשל מחליט לפתח אזור מסוים- זה יקרה. אם הוחלט לשפר תשתיות תחבורה – זה יקרה. האמון קיים בין התושבים ובין אדם לרעהו. מערכת אכיפת החוק קפדנית אך ברובה נסמכת על התנהגות מכבדת ולא על ענישה.

כך קרה גם למערכת החינוך הפינית שנמצאה במשבר בשנות ה- 90 של המאה הקודמת. בעקבות תוצאות לימודיות לא מספקות, נערכה תכנית לאומית רב שנתית לשיפור ההישגים. כספי משלם המיסים הפיני הופנו למימון השינוי ולא "שוחד" לארגוני מורים, שתדלתנים, מימון רשויות חינוך כושלות או מימון מורים עייפים.

האמון חובר לנורמה נוספת בחברה הפינית והיא: שקיפות שלטונית. מנשיא המדינה ועד אחרון העובדים, כולם ממלאים דו"ח שנתי למס הכנסה שהוא חשוף וגלוי לעין כל הציבור.

כבוד ושמירת מרחב מחיה הם חלק מובנה מערכי החברה הפינית ומסייעים להגדלת הביטחון האישי והלאומי. דגלי המדינה מונפים בבתי הספר ואף על חלק מבתי המגורים באירועי חג או אבל.

בית הספר הפיני משמר את הערכים עמהם בא התלמיד מהבית, המורה מביתו וההורים גם הם. בית הספר אינו צריך להיאבק בנורמות התנהגות פסולות של תלמידים, שלעיתים מחוזקות על ידי הורים אגרסיביים. בית הספר הפיני בנוי על כך שאם מורה טוען כי דרוש לו משאב מסוים, הוא יקבל אותו. תלמידים בבית ספר פיני יתקבלו בבוקר בחיוך ובהבנה והקשבה למה שקרה בחייהם אתמול ולא מיד כניסה לכיתות ובדיקת שיעורי בית או הערות.

בטרם נוצר מושג ה – Flow הפינים הבינו כי למידה אפקטיבית הינה למידה מתוך עניין ושעשוע ולא מתוך לחץ וכפיה. למידה שבה יכול הלומד להיות שעות ולהנות "לזרום" עם הנושאים ללא מאמץ ניכר בעיקר בכיתות היסוד של בית הספר.

לסיכום, חשוב לציין כי הפינים לא המציאו שום גישה חינוכית חדשה, הם פשוט יישמו בעקביות ובשיטתיות ערכים חינוכיים ושיטות הוראה שבכל מקום בעולם מדברים ומרצים עליהן אך הן אינן מיושמות בנשימה ארוכה ולאורך זמן. מישראל למשל אימצו הפינים את שיטת פוירשטיין. האימוץ נעשה כנדרש ע"י השיטה ללא אלתורים או קיצורי דרך כנהוג בבתי הספר בישראל.

תנאי הלימוד, השכלת המורים ושכרם הגבוה הם חלק משינוי התדמית של מקצוע ההוראה בפינלנד. ועל – כך בפוסט הבא.

-----

*הפינים גאים בארצם, בתוצרתם ומי שלא חי בשלום עם השלטון הסוציאליסטי המרחיק לכת וגביית המיסים העמוקה, עזב את המדינה. בפינלנד הגדולה פי 24 לערך ממדינת ישראל חיים 5.5 מיליון תושבים. ריכוזים גדולים של "יורדים" פינים נמצאים בעיקר בקנדה ובארה"ב.

Photo by Jean-Jacques Boujot, is licensed under CC BY-SA