ניכור הורי

ניכור הורי הוא תופעה שבה ילד מתנכר לאחד מהוריו, בדרך כלל כתוצאה מהתערבות מצד ההורה השני, ומפתח תחושות של עוינות, פחד או דחייה כלפי ההורה המנוכר, ללא סיבה מוצדקת. לרוב תהליך זה מתרחש בעת גירושין או לאחריהם כאשר הקונפליקטים בין ההורים לא הסתיימו. מדובר בתהליך פסיכולוגי שבו הורה אחד משפיע בצורה מניפולטיבית על הילד כך שיתנכר להורה השני, תוך שימוש בשיטות כמו הכפשה, הגבלות על הקשר והפעלת לחץ רגשי. ניכור הורי יכול להתרחש גם על פי החלטת הילד ללא מעורבות של ההורה השני. לעיתים, תופעה זו מקבלת תאוצה על ידי מעורבותם של בני משפחה הרחבה המעורבים בקונפליקט שבין הילד להורה. עם זאת צריך לומר כי ישנם פעמים שהניכור ההורי הוא מחויב המציאו לטובת הילד אבל אז זה כבר לא ניכור אלא הגנה על שלומו ורווחתו של הילד.

הפוסט הזה הוא חלק ראשון של מאמר מורחב הדן בבעיות הניכור ההורי ובפתרונות.

חלק א'

הסיבות לניכור הורי

1. השפעה של ההורה השני

הסיבה המרכזית לניכור הורי היא השפעה מכוונת או לא מכוונת של אחד מההורים על הילד, המכונה "הורה מנכר". ההורה המנכר עשוי להשתמש במספר שיטות כדי לנתק את הקשר בין הילד להורה השני:

• השמצה והכפשה, ההורה המנכר מדבר רעות בפעמים רבות, על ההורה השני בפני הילד, משמיץ ומציג אותו באור שלילי. משתף וחושף לפניו קונפליקטים, איומים כלכליים ופחדים שייתכן והם נכונים או לא, אך אינם מיועדים לאוזני הילד.

• הסתה והפחדה,  ההורה המנכר מעביר מסרים שההורה השני נוטש את הנישואין משמעו נטישה גם של הילד, או אינו אוהב יותר את הילד ומביא לכך שורה של "הוכחות". 

• מניעת קשר,  ההורה המנכר מונע מהילד לפגוש או לתקשר עם ההורה השני, בתירוצים שונים הנועדו להיות לטובתו.

• 
  

2. סכסוכים משפטים ארוכים

סכסוכים משפחתיים חמורים וארוכים, קרבות משפטיים על משמורת ודמי מזונות, יכולים לגרום ללחץ רגשי אצל הילדים ולהוביל לניכור כלפי אחד ההורים. כאשר ההורים אינם מצליחים לנהל מערכת יחסים מכבדת ותקשורת בריאה עם גבולות, במהלך ולאחר הגירושים, הילדים יכולים להיות מושפעים ולהתנתק מהורה אחד.

• שימוש בילדים ככלי להפעלת לחץ להיכנע לדרישות. במקרה של ניכור הורי האיום הופך למציאות כאשר הילד מתחיל להתרחק מההורה השני.

• חשיפה של בגידה או הפרת אמונים, המלווה ברגשות תיעוב, סלידה ומיאוס מההורה הבוגד. כל זאת כדי שהילד לא ירצה להיפגש עם ההורה האחר.

• הפיכת הילדים לשותפים להשלכות המשפטיות, בעיקר בנושאי קביעת סדרי ראיה, מגורים עם ההורה השני ואולי עם פרטנר/ית חדשים וילדיהם, ודמי מזונות. ההזדהות עם ההורה הנפגע הופכת יוצרת קרקע בשלה לניכור הורי.

3. בעיות נפשיות או התנהגותיות, ישנם מקרים שבהם אחד ההורים סובל מבעיות נפשיות שגורמות לו לפעול בצורה פוגענית כלפי ההורה השני, מה שגורם לילדים לפתח ניכור כלפיו.

4. חוסר יציבות משפחתית, כאשר הילדים חווים חוסר יציבות בבית, הם עשויים לפתח קשר חזק יותר עם אחד ההורים ולהתרחק מהשני. זה יכול לקרות במקרים של מעברים רבים, שינויי מגורים, או התמודדויות כלכליות.

5. השפעות של הסביבה החיצונית, השפעות של חברים, משפחה מורחבת או אפילו תוכניות טלוויזיה ואינטרנט יכולים לשחק תפקיד בניכור הורי. הילד עשוי לשמוע דעות שליליות על ההורה השני ולהפנים אותן.

6. מצבים פסיכולוגיים של הילד, ילדים עלולים לפתח ניכור כלפי אחד ההורים כתוצאה ממצבים פסיכולוגיים כמו דיכאון, חרדה או טראומה. מצבים אלו יכולים להחמיר כאשר הילדים מרגישים שהם נדרשים לבחור צד בין ההורים או שאי להם כלים כיצד להחליט "מי צודק" או "מה באמת קורה".

7. חוויות עבר טראומתיות, ילדים שעברו חוויות טראומתיות או חיים בסביבה לא יציבה עשויים להיות יותר פגיעים לניכור הורי. ההזדקקות למקום בטוח ומכיל, עשויה לגרום להם לקטוע את הסבל או המאמץ שבקשר עם ההורה השני.

8. תמיכה לא מספקת, כאשר מערכת התמיכה, כגון בית ספר, חברים או מטפלים, אינה מספקת את התמיכה הנדרשת לילד או להורים. הילד האבוד יעדיף את הביטחון שבהורה הקיים, גם אם הוא מנכר, על פני ההורה השני הנראה כאבוד, לא ברור ומתרחק.

סטטיסטיקות ונתונים

שכיחות ניכור ההורי:

קשה להעריך בדיוק את שכיחות הניכור ההורי, אך מחקרים מראים כי כ-20-30% מהילדים להורים גרושים חווים ניכור הורי ברמה כלשהי. בגילאים אלו, הילדים מושפעים מאוד מהסביבה ומהשפעת המדיות, חברים ומשפחה מורחבת.  ניכור הורי הוא תופעה מורכבת וניתן למצוא נתונים שונים על היקפו במחקרים שונים. מחקרם של Harman et al. (2019) בחן את היקף הניכור ההורי באוכלוסיות שונות ומצא כי בין 13% ל-15% מההורים המדווחים על ניכור הורי. ,Baker et al. (2020) בחנו את תפוצת הניכור ההורי בקרב מתבגרים שעברו גירושין ומצאו כי 20%-27% מהמתבגרים שחוו גירושין דיווחו על ניכור הורי כלפי אחד ההורים. איגוד הפסיכולוגים הבריטי פרסם סקר שערך בשנת 2018 על היקף התופעה של ניכור הורי, ומצא כי השיעור המדווח נע בין 10-12% .

לסיכום, שיעור הניכור ההורי המדווח, נע בין 11% ל-27%. נתונים אלה מראים כי מדובר בתופעה משמעותית ונפוצה יחסית, בעיקר בקרב משפחות שעברו גירושין או סכסוכים חמורים. אחוז זה עשוי להשתנות בהתאם למדינה, תרבות ומערכת המשפט המקומית.

גילאים ותפוצה:

ניכור הורי יכול להתרחש בכל גיל, אך הוא נפוץ יותר בקרב ילדים בגילאים 8-15. בגילאים אלה מתגבשת הזהות האישית והילדים כבר מבינים יותר את הדינמיקה המשפחתית, אך עדיין מושפעים משמעותית מדברי ההורים. בגילאים אלה מניפולציות של הגורמים המשפיעים תהיינה משמעותיות יותר.  לקראת סוף גיל ההתבגרות עם התגבשות הזהות האישית (החל מגילאי 17 לערך) והתחלה של  דעות עצמאיות, כוחם של אחרים והשפעתם על ניכור הורי , תהיה פחותה יותר.

הבדלים מגדריים:

ישנם מחקרים המצביעים כי אין הבדל משמעותי בניכור הורי בין בנים לבנות. התופעה יכולה להתרחש בשני המינים באותה מידה, תלוי בעיקר בדינמיקה המשפחתית ולא במגדר הילד. מחקרים אחרים, מצביעים על כך שיכולים להיות הבדלים בין בנים לבנות בניכור הורי. (PLOS)​​ (Psychology Today)​ לדוגמה:

• בנים:  עשויים להראות סימנים חיצוניים של כעס ותוקפנות כלפי ההורה המנוכר.

• בנות: עשויות להפגין התנהגות של התנתקות רגשית ולפתח חרדות או דיכאון כתוצאה מהמצב.
  

התנהגויות ניכור מוטות מגדר מצד ההורים:

·         מחקרים מצאו כי ישנם הבדלים בהתנהגויות הניכור ההורי בהתאם למגדר של הילד. לדוגמה, אימהות נוטות להשתמש בשיטות ניכור עקיפות ועדינות יותר כמו הגבלת קשר או ביקורת עדינה, בעוד שאבות עשויים לנקוט בשיטות ישירות יותר כמו מניעת ביקורים או התנהגות אגרסיבית​ (PLOS)​.

סוגיות בניכור הורי:

1. האם ילד יכול לנכר את עצמו מההורה ללא השפעה חיצונית?

כן , זה קורה ויש לכך כמה סיבות משמעותיות:

• התעללות או הזנחה, אם ילד חווה התעללות פיזית, רגשית או מינית מצד ההורה, הוא עשוי לבחור להתרחק כדי להגן על עצמו. מחקר שבוצע על ידי Vachon et al, (2015). מצא שילדים שחוו התעללות או הזנחה הם בעלי סיכוי גבוה יותר להתרחק מההורה המתעלל או המזניח. המחקר השתמש בנתונים ממדגם של מעל 8,000 ילדים כדי להראות את ההשפעות ארוכות הטווח של התעללות והזנחה על הקשרים המשפחתיים.

• קונפליקטים מתמשכים, חשיפה לסכסוכים מתמשכים בין ההורים, גם אם הם לא מכוונים ישירות כלפי הילד, יכולה לגרום לילד להתרחק מהורה אחד או משניהם כדי להימנע מתחושות של חרדה, צורך לבחור ביניהם או אי-נוחות. מחקרם של Hetherington et al (1998), הראה כי ילדים שחשופים לסכסוכים מתמשכים בין ההורים, במיוחד בגיל ההתבגרות, נוטים יותר להתרחק מאחד ההורים או משניהם. המחקר בחן את ההשפעות של גירושים ומחלוקות משפחתיות על ילדים לאורך זמן.

• ערכים ואמונות שונים, בגיל ההתבגרות, ילדים מפתחים את זהותם האישית ועשויים למצוא שהערכים, האמונות או ההתנהגות של ההורה אינם מתאימים לערכים שלהם. זה יכול לגרום להם להתנתק מההורה, כמו חזרה בתשובה או שאלה.

• השפעות חיצוניות, ילדים ובעיקר בני נוער, עשויים להיות מושפעים מחברים, מדיה, או דמויות סמכות אחרות, מה שיכול להשפיע על היחסים שלהם עם ההורה. מחקר של Brown & Larson (2009) הראה כי חברים ודמויות סמכות אחרות יכולים להשפיע משמעותית על תפיסות ועמדות של ילדים בגיל ההתבגרות כלפי הוריהם.

• התפתחות אישית, כחלק מתהליך ההתבגרות, ילדים מחפשים עצמאות ויכולים להתרחק מההורים כחלק מתהליך זה. כמו, מעבר לקיבוץ, או לפנימייה.  מחקר של Smetana et al (2006), בדק את תהליכי קבלת החלטות ועצמאות בקרב מתבגרים. נמצא כי תהליך ההתבגרות והשאיפה לעצמאות יכולים לגרום לילדים להתרחק מההורים, כחלק מתהליך נורמלי של התפתחות אישית.
  

2. ניכור הורי כתוצאה של הגירה, נישואין מחדש או עזיבת מקום המגורים:

נישואין מחדש:

מחקרים מסוימים מצביעים על כך שניכור הורי עשוי להיות חמור יותר כאשר ההורה מתחתן מחדש ונולדים חצאי אחים. מחקרם של  ו Kelly et al. (2003), Johnston et al. (2005)  בחן את ההשפעות של נישואים חוזרים ויצירת משפחות מעורבות על היחסים בין הילדים להורים. נמצא כי ילדים במשפחות מעורבות (הכוללות חצאי אחים) חווים שיעור גבוה יותר של ניכור הורי, במיוחד כאשר הילד מרגיש פחות תשומת לב, קנאה ותמיכה מההורה הביולוגי בגלל נישואים חוזרים. 

העתקת מגורים- Relocation:

(מעבר למקום מגורים חדש, במיוחד למרחקים גדולים או למדינה אחרת) יכול להיות גורם לניכור הורי או ילדי. מחקרים רבים מראים Parkinson, P. et. al. (2016). , Braver et al. (2003) כי רילוקיישן עשוי להוביל לרגשות של ניכור עקב שינויים דרסטיים במערכת היחסים ובאינטראקציות המשפחתיות בעיקר אם ההורה המשמורן הוא זה שעושה את המעבר.  

השפעת המשפחה הרחבה:

מחקרים מצביעים על כך שלבני משפחה מורחבת, כמו דודים, סבא וסבתא, יכולה להיות השפעה משמעותית על ניכור הורי. בני משפחה אלה יכולים לתרום לניכור הורי באמצעות מניפולציות, השפעות רגשיות והתנהגויות מכוונות לניכור של אחד מההורים.  Balmer, et.al. (2018) מצאו כי מעורבות בני משפחה מורחבת בניכור הורי יכולה להעצים את התחושות של הילד כלפי ההורה המנוכר ולגרום להחרפת הניכור.

משמורת משותפת:

המחקר על השפעת המשמורת המשותפת על שיעור הניכור ההורי מצביע על כך שבדרך כלל, משמורת משותפת מפחיתה את שיעור הניכור ההורי. המשמורת המשותפת מסייעת לשמור על קשר רציף ומשמעותי עם שני ההורים, גורם המקטין את הסיכון לפיתוח ניכור כלפי אחד מהם. מחקרו של Nielsen (2017) מצא  כי ילדים במשמורת משותפת חוו פחות ניכור הורי בהשוואה לילדים במשמורת בלעדית. המשמורת המשותפת עודדה קשר רציף ומשמעותי עם שני ההורים. Warshak (2014), מצא כי קשר קרוב ושיוויוני בין שני ההורים השפיע על רמות נמוכות יותר של דיכאון, חרדה ותחושת ניכור. באופן כללי נמצא על ידי Bauserman. (2012) כי ילדים במשמורת משותפת סבלו פחות מקשיי התנהגות ורמות גבוהות יותר של רווחה נפשית בהשוואה לילדים במשמורת בלעדית. מחקרם של  Fabricius et al. (2010 מצא כי ילדים במשמורת משותפת חווים שיפור של כ-35% במניעת ניכור הורי, לעומת ילדים במשמורת בלעדית.

סיכום:

ניכור במשפחה זו תופעה די נפוצה ורווחות בגילאים הצעירים ועשויות להמשך גם לבגרות המאוחרת.

יש לכך גורמים חברתיים ומשפחתיים רבים ועל מענים לבעיות אלה , אדון בחלק השני של הפוסט העוסק בפתרונות מעשיים, הן מתוך הפרקטיקה והן מתוך הספרות המקצועית.

מקורות לעיון:

1. American Psychological Association. (2023). Effects of Abuse and Neglect on Child Development. Retrieved from APA.

2. American Psychological Association. (2023). Parental Alienation. Retrieved from APA.

3. American Psychological Association. (2023). Understanding Parental Alienation. Retrieved from APA.

4. Baker, A. J. L., & Ben-Ami, N. (2019). Parental Alienation: Differential Diagnosis and Treatment Recommendations. Journal of Divorce & Remarriage, 60(6), 438-457.

5. Baker, A. J. L., & Verrocchio, M. C. (2020). Parental Bonding and Parental Alienation as Correlates of Psychological Maltreatment in Adults in Intact and Non-intact Families. Journal of Child and Family Studies, 29, 166-175. doi:10.1007/s10826-019-01534-0.

6. Baker, A. J. L., & Darnall, D. (2013). Behaviors and Strategies Employed in Parental Alienation: A Survey of Parental Experiences. Journal of Divorce & Remarriage, 54(8), 594-616. doi:10.1080/10502556.2013.837714

7. Baker, Amy J. L. (2020). Reliability and validity of the four-factor model of parental alienation. Journal of Family Therapy, 42, 100-118.

8. Balmer, S., Matthewson, M., & Haines, J. (2018). Parental Alienation: Targeted Parent Perspective. Australian Journal of Psychology, 70(1), 91-99. doi:10.1111/ajpy.12162

9. Bernet, W., Wamboldt, M. Z., & Narrow, W. E. (2016). Child Affected by Parental Relationship Distress. Child & Adolescent Social Work Journal, 33(3), 241-252.

10. Bernet, W., von Boch-Galhau, W., Baker, A. J. L., & Morrison, S. L. (2016). Parental Alienation, DSM-5, and ICD-11. The American Journal of Family Therapy, 44(5), 355-366. doi:10.1080/01926187.2016.1150792.

11. Braver, S. L., Ellman, I. M., & Fabricius, W. V. (2003). Relocation of Children after Divorce and Children’s Best Interests: New Evidence and Legal Considerations. Journal of Family Psychology, 17(2), 206-219. doi:10.1037/0893-3200.17.2.206

12. Bauserman, R. (2012). A Meta-Analysis of Parental Satisfaction, Adjustment, and Conflict in Joint Custody and Sole Custody Following Divorce. Journal of Divorce & Remarriage, 53(6), 464-488. doi:10.1080/10502556.2012.682901.

13. Brown, B. B., & Larson, J. (2009). Peer Relationships in Adolescence. In R. M. Lerner & L. Steinberg (Eds.), Handbook of Adolescent Psychology (Vol. 2, pp. 74-103). Hoboken, NJ: John Wiley & Sons.

14. British Psychological Society. (2018). Understanding and Managing Parental Alienation: A Survey of Members. Retrieved from British Psychological Society

15. Child Welfare Information Gateway. (2022). Long-Term Consequences of Child Abuse and Neglect. Retrieved from Child Welfare.

16. Fabricius, W. V., & Luecken, L. J. (2010). Postdivorce Living Arrangements, Parent Conflict, and Long-Term Physical Health Outcomes. Journal of Family Psychology, 21(2), 195-205. doi:10.1037/a0018784

17. Harman, J. J., Biringen, Z., Ratajack, E., Outland, J., & Kraus, A. (2019). Parents behaving badly: Gender biases in the perception of parental alienating behaviors. Journal of Family Psychology, 33(5), 597-607. doi:10.1037/fam0000538

18. Hetherington, E. M., & Kelly, J. (1998). For Better or for Worse: Divorce Reconsidered. New York: W. W. Norton & Company.

19.   Kelly, J. B., & Emery, R. E. (2003). Children's Adjustment Following Divorce: Risk and Resilience Perspectives. Family Relations, 52(4), 352-362. doi:10.1111/j.1741-3729.2003.00352.x

20.   Johnston, J. R., & Roseby, V. (2005). In the Name of the Child: A Developmental Approach to Understanding and Helping Children of Conflicted and Violent Divorce. Springer Publishing Company.

21.    Lytton, H., & Romney, D. M. (2009). Parents’ Differential Socialization of Boys and Girls: A Meta-Analysis. Psychological Bulletin, 109(2), 267-296. Nielsen, L. (2017). Shared Physical Custody: Summary of 40 Studies on Outcomes for Children. Journal of Divorce & Remarriage, 58(6-7), 453-480. doi:10.1080/10502556.2017.1325647

1. Parental Alienation and Its Effects on Children - American Psychological Association.  

2. Parkinson, P., Cashmore, J., & Single, J. (2016). Adolescents’ Views on the Fairness of Parenting and Financial Arrangements After Separation. Family Court Review, 54(2), 223-232. doi:10.1111/fcre.12220

3. Smetana, J. G., Campione-Barr, N., & Metzger, A. (2006). Adolescent Development in Interpersonal and Societal Contexts. Annual Review of Psychology, 57, 255-284. doi:10.1146/annurev.psych.57.102904.190124.

4. Smith, P. K., & Taylor, S. J. (2018). Parental Conflict and Its Effect on Children. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 59(10), 1010-1021.

5. Steinberg, L., & Silk, J. S. (2002). Parenting Adolescents. In M. H. Bornstein (Ed.), Handbook of Parenting: Children and Parenting (Vol. 1, pp. 103-133). Mahwah, NJ: Lawrence Erlbaum Associates.

6. Vachon, D. D., Krueger, R. F., Rogosch, F. A., & Cicchetti, D. (2015). Assessment of the Harmful Psychiatric and Behavioral Effects of Different Forms of Child Maltreatment. JAMA Psychiatry, 72(11), 1135-1142. doi:10.1001/jamapsychiatry.2015.1792.

28.   Warshak, R. A. (2010). Family Bridges: Using insights from social science to reconnect parents and alienated children. Family Court Review, 48(1), 48-80. doi:10.1111/j.1744-1617.2009.01291. x.

29.   Warshak, R. A. (2014). Social Science and Parenting Plans for Young Children: A Consensus Report. Psychology, Public Policy, and Law, 20(1), 46-67. doi:10.1037/law0000005

1. 
   

מחקרים על ניכור הורי באתר אוניברסיטת תל אביב 

מחקרים על ניכור הורי מתוך אתר משרד החינוך

 Designed with love by Silk-Designs