שלושה טיפים לעונת החתונות מהחתונה המלכותית

אז מה עושים כשאבא לא בא לחתונה? האח שולח מסרי נאצה? האחות מתנכרת? והאם עסוקה בקשיים שלה? לקחים לעונת החתונות שנפתחה, מהחתונה המלכותית.

עונת החתונות הכרזה רשמית היום. ספירת העומר הסתיימה ומייגן וארי פתחו את העונה עם חתונה אפופה בשלל אירועים משפחתיים כמו בכל משפחה "הגונה"; זה נעלב, זו כועסת, ברוגז נוראי, צד אחד מרגיש שהוא עושה הכול, אחים מנוכרים ובאמצע הזוג הצעיר שיוצא לחייו החדשים.

חתונה היא עדיין אחד הטקסים החשובים והמרגשים אצל אנשים רבים. בצידה נפרצות מחלוקות של שנים בעיקר במשפחות כועסות, רקע בעייתי המכיל מטעני שנאה וקינאה. דווקא אז, בשל הקריטיות של המעמד מול חברים , קרובים ומכרים, זה בדיוק הזמן להראות לכולם, כמה אימא כועסת על הגרוש שלה, האב האלמן מתעקש להביא את בת זוגו השנואה, עליה הוא מתרפק כמו ילד מבולבל, צד אחד רוצה להזמין את כל החברים והמכרים והצד השני מזמין ומעט ויכול לשלם מעט. כל הנושאים הללו מתנפצים מעל לראשם של שני אנשים שרוצים ערב שמח ומזכרת אם אפשר לכל החיים.

החתונה המלכותית האחרונה, שבה המדיה כבר לא מאפשרת להסתיר דבר , הראתה כי אין הבדל בין מייגן, הדוכסית מאסקסס ובעלה הנסיך, לכל בחורה אחרת שבאה ממשפחה מפורקת. ובכל זאת... משפחת המלוכה נהגה כאילו יועץ משפחתי ליווה את כל ההחלטות, וסביר להניח שאכן גם הם נועצו באנשי מקצוע.

אז מה עושים?

1. לא מתרגשים, מי שמאיים שלא יבוא, שלא יבוא. לא פעם תמכתי בכלות אומללות שחששו מהאב שיגיע שיכור , יביא את כל חבריו הלא נעימים וכבר היו תקדימים בחתונה משפחתית אחרת. החרדות אינן לשווא. אז למדנו שאפשר לוותר. לא צריך. החתונה תתקיים עם האב הלא נורמטיבי או בלעדיו. ככלל, כל מי שמתנה הגעה- שלא יגיע. קל להגיד קשה לביצוע, נכון בשביל זה צריך תמיכה והכוונה ולדעת שלא את/ה הוא הראשון או האחרון שזה קורה.

2. תלות ודביקות מיותרים, לא חייבים להיות צמודים ותלותיים כל הערב על בן הזוג, במשפחות רבות ישנה "שמירה" על בן /בת הזוג הסורר שממאן כל הערב להיות רק עם בת זוגו ועל רקע זה שוב איומים, הבטחות, אכזבות. אז ראינו שקייט הייתה בכל הטקס לבדה, גם ללא ילדיה. צ'ארלס ליווה את אם הכלה וקמילה נשארה "לבדה"...אפשר להניח אחד לשני ולהרפות קצת.

3. מותר ואפילו רצוי לשבור את כללי ה"פרוטוקול", הלחץ לפעמים לבצע את החובות הרשמיות כמו חופה, ואי אהבה של הטקס, גורמת לדעתי לא רק למריבות בין בני הזוג ובין המשפחות, אלא לזילות הטכס כולו.

החתן דורש שזמן החופה שלא יהיה ארוך משמונה דקות, שלא יהיו נאומים, שלא תהיינה ברכות של משפחה, שלא יהיו שירים. הכלה בלחץ אטומי, לה כן חשוב חופה עם שירה , להוריה חשוב שדודים מבוגרים יעלו לברך. לפעמים הדברים מגיעים לא רק לרצון לבטל את החופה אלא את החתונה כולה. כלה אחת שבאה לייעוץ ספרה שספגה סטירה מאביה כאשר אמרה לו שלא יהיו נאומים וברכות הרב יקריא הכול וזה לא ייקח יותר משבע דקות.

כדאי לגלות סובלנות, זה משתלם. מניסוני כאשר הדרכתי בני זוג והוריהםלהיות קשובים לצרכים של המשפחה המורחבת, לוותר ברוחב לב, לאמץ מנהגים חדשים ולנסות לפתור מחלוקות כספיות באופן הגון , כן ויצירתי, זרעו זרעים לאושר ותקשורת מעולה ארוכת טווח. והבונוס- תמיד יצאו החתונות המדהימות ביותר.

אז.. מייגן מסרה את עצמה ואבי החתן הוביל אותה למזבח, הכומר היה אפרו אמריקאי שנתן שואו הגון, מול בריטים מאופקים וחנוטים. מקהלת סול הייתה מופלאה, מי אמר שצריך את אבי הכלה? למה הטקס שהוא לב האירוע צריך להיות "חאפ לאפ"? אולי בכלל לא? מותר להעמיד הכול בסימן שאלה ולעשות מה שנכון לכם. לא ההורים או המוסכמות צריכים להיות כפויים על הזוג הצעיר.

אהבה

בית המלוכה הדגים הלכה למעשה, כיצד לשמור על קור רוח, איפוק, שמחה ומי שרוצה מוזמן ומי שלא, לא, גם אם זה אבא או אימא.

אם קשה לכם בכל זאת, אם הדברים רק נשמעים קלים, אז אני כאן מומחית למשפחות בעיתיות שמפיקות חתונות נהדרות.