לא באה להורים שלך השנה!

ערבי חג הם מסלקת רגשות שנתית. מי בא למי ומי לא ולמה... זה לא מועד טוב לברר פגיעות, קשיים משפחתיים אבל לפעמים אין ברירה זו כמעט הדרך היחידה.

" לא אלך להורי בעלי השנה. נמאס לי. אני כל השנה השפחה של המשפחה. יש עוד גיסה אבל היא באה ממשפחה "מיוחסת" והורי בעלי מתבטלים לפיה ולפני הוריה. די.

כל פעם שצריך לקום , להגיש, לפנות, אני תרנגול הכפרות.

"למה את לא מסרבת במקום, או מתעלמת או מדברת אח"כ עם הורי בעלך?

" בעלי לא תומך בי, הוא בכלל עיוור לכל האפליה המתמשכת. הוא לא מבין מה אני רוצה, עכשיו יכאב לו והוא יבין שילך לבד וייהנה עם משפחתו."

ברור שזה לא החג ולא הרצון ללמד לקח. אילו קונפליקטים מתמשכים שברגע מסוים מרגיש הנפגע כוח כעת יש לו כוח לשבש את אווירת החג לכל המשפחה או לאישה שמרגישה שנים נפגעת, להראות לבעלה מה היא מרגישה. קונפליקטים רבים מטואטאים מתחת לשולחן וכאילו הכול כרגיל... עד שהפיצוץ מגיע.

מי קודם למי? משפחת המוצא? הזוגיות החדשה? המשפחה הקטנה האם הקרב יהפוך להדדי?

בעבר כללי ההתנהגות היו ברורים. ערכים משותפים היו כלי שייצב את החברה והמשפחות. הצעיר אומר שנה טובה, למבוגר ממנו, ההורים קובעים, המשפחתיות מעל לכול.

זה השתנה ובגדול. אלא שההורים ובני הזוג לא תמיד השתנו יחד עם העולם בו כל זוג מעצב לעצמו את דרך חייו.

איך יוצאים מהמשבר אילו החלטות כדאי לקבל כדי לבנות דרך עתידית ברורה גם אם היא שונה לחלוטין מציפיות ההורים?

מספר טיפים שיעזרו לכם לצלוח נכון את החגים ולטפל לעומק בנישואין שלכם:

החשוב מכל הוא לשים את הזוגיות שאתם בונים לפני הכול, כן , גם לפני רצונות ההורים והאחים הבוגרים.

לשים בצד את העצות והאמירות המיותרות של גם אנחנו גדלנו ילדים וזה לא היה עניין כזה גדול. גם אני סגדתי לחמותי ולא הוצאתי מילה..

ההבנה המהותית כי הבעיות אין קשורות חג אלא להתנהלות בה בן זוג אחד מרגיש שלא מכבדים אותו ואת פרטיותו במשפחה, חשיפת יתר של מידע במשפחות, אי עמידה ותמיכה בבן בזוג בעימותים עם בני משפחה. תמיכה אינסטינקטיבית בביקורת הצד של המשפחה, זלזול מתמשך בבקשות בן/בת הזוג, התערבות דוחקת וחונקת של הורי הבעל או האישה. החגים הם מועד של עשיית שריר שמלמד על בעיות עמוקות יותר.