עוד שנה ואני לבד מוזמן לאבא ואימא לחג

מה יש בחגים שלנו, שגורם עצב, חרדה וכאב לאנשים רבים בצד שמחת החג אצל אחרים? חג הוא תזכורת לשנה נוספת שעברה ואני שוב לבד מוזמן כמו ילד קטן לחג אצל הדודה.. חגים וסופ"שים הם זמן בו קשה יותר לשאת את הבדידות, את פצעי הגירושין הכואבים, את העדר אהוב הלב מהחיים, השונות וחוסר הסבלנות לחיים של אחרים. גם אם נשארים בבית, טסים לחו"ל, מרגישים מוזר, כך לא היו אמורים להיות החיים שלי.

חרדת חגים היא תסמונת של אנשים בודדים בכל מקום בו יש רצף של ימי חג ובהם ציפייה ששמחה והאושר יזרחו מאתנו. למי יש סבלנות לשמוע את האיחולים לשנה חדשה טובה שהכול היה רע בשנים האחרונות. מה ישתנה?!


חשבון נפש מעצבן הבטחות שאני כבר לא מבטיח לעצמי, ייאוש שמשהו יהיה שונה, מתגברים עם ציון של עוד תקופת זמן שעברה לה.


עצב החגים מופיע אצל גרושים שהשנה הם בלי ילדיהם, לבד אצל ההורים או חברים, עם בדידות איומה וכאב בלב. עצב החגים הוא ראש השנה בלי אהוב לב שנפטר והחלל בחג כמו בשבת, מעצים את הכאב, ההשוואות, השאלות. השנה החג הוא סופ"ש ארוך המתחיל ביום רביעי, לטוס, להישאר, לקחת כדורי הרגעה, לא לחגוג השנה חג בלי אימא?


גם במשפחה אין נחמה גדולה להיפך החג מנקז חרדות, קושי, כעסים ורוגזים, חשבונות עבר צפים, גם אצל אנשים אחרים במשפחה.

אבל הטרף המשפחתי הנוח ביותר הם; הרווקים, הפרודים, החד הוריים; שוב המבטים השואלים, היא עוד לבד? מה יש לו? חסר בחורות נחמדות? ולך תספר שאתה מרגיש רע כל- כך כל השנה, אבל לא חייב דבר לאיש ובערב הזה, מותר לשאול, לאחל, לחטט בחיים. הביקורת והחשיפה מול בני המשפחה הרחבה וחברים, היא מלאה, אין לאן להימלט.


זו מסלקה שנתית של חרדות ופחדים, גם של תחושות כעס ועוולה שנעשו במשפחה ולמי בא לראות שוב את הפרצופים זחוחי הדעת או את "המבינים" שנותנים אמבטיית אמפטיה כדי לרכל עליך מאחורי הגב. "מסכנה היא כבר תישאר לבד... ", "ככה זה הטובים הולכים..."

"מה אנחנו לא עושים בשבילו ...", לוחשת אימא כדי להצדיק את הציניות. "לא הזמנו חברים כדי שהיא תרגיש נוח רק עם המשפחה..."


אני נטל לעצמי ולסביבתי , לא בא לי ללכת לשום מקום , תיאור מוכר של ערב חג.


"מה דיברו עלי? מה אמרו?" שואל הבן החרדתי והמרצה... "שום דבר" אומרת אימא, ואני יודע שהיא משקרת, ברור שמדברים עליי. "מחר אבוא עם הילדים.." אומרת האם הגרושה עם גרון מלא דמעות.

הוא לא רוצה לבוא אימא, מסתגר בחדר.. "אתם רק חצי משפחה שלי...היית צריכה לחשוב על איך שארגיש לפני 15 שנים."


ההתמודדות הכי קשה היא עם העצות בחינם והביקורות; הוא לא דיכאוני, הוא דיכאוני לידכם, סתם הצגה...הוא סוחט אתכם. אין לה כלום, שיתקדם, הוא מפונק, שתעשה משהו עם עצמה בחיים.

איך אפשר להסביר, שאין קרניים למי שמרגיש בודד, תקוע בחיים, עצוב וחרד לעתידו... תלך לסדנא הזו, תיקחי את הכדורים האלה, לך לעשות ספורט... כולם נהיים יועצים מעצבנים מלאי כוונות טובות. " מסכנים רותי וצביקה , כמה שהם סובלים מהילד הזה..."

מה לעשות? ללכת לארוחות החג ולסבול מערב ארוך, מייגע ? להישאר בבית ולהרגיש חריג ולסבול? להיות עם אנשים? לבד ובשקט?

לכל אחד דרך משלו אותה צריך למצוא איך להתמודד את המצוקה. גם אם כבר הלכתם לטיפול/ אימון/ ייעוץ ונדמה לכם ששמעתם הכול, מבטיחה שיש דרך להתמודד עם חשבון הנפש והרגשות הקשים.

הייעוץ אינו מיועד לאוכלוסיית בריאות הנפש.

***

שירות בעבורכם הנמצאים במתח לפני תקופת החגים המגיעה:

גרושים, רווקים, אלמנים, חד הוריים וכל אדם החש בדידות בתקופה מאתגרת זו של החגים,

מוזמנים לפנות אלי בהקלקה על המייל שלי המצורף,

אשוב לשוחח אתכם על מנת שהשנה החגים יראו אחרת:

aviva.friedman@gmail.com

פוסטים מומלצים
חדש בבלוג
תגיות
ארכיון
עקבו אחרי הבלוג
  • Facebook Basic Square
RSS Feed

אביבה פרידמן

Coaching Psychology

אורי ניסן 3, רמת גן

aviva.friedman@gmail.com

 

התקשר/י או השאיר/י פרטים ונבדוק תוך דקות האם הטיפול יסיים את המשבר והקושי:  
052-6336662
  • Wix Facebook page

Coaching Psychology

בפייסבוק

@2014 אביבה פרידמן | Coaching Psychology