מי רוצה להיפרד מאמא?
אין קשה יותר מלהיפרד מאימא ואבא בבוקרו של יום. בכי, הצמדות לרגליים, חיבוק נואש, דמעות בעיניי ההורה, תחנונים, רגשי אשמה. מערבולת של פתיחת שנת לימודים. אימא מוחה דמעות שזולגות מעצמן בעבודה.
ישנן תיאוריות רבות על הקושי להיפרד ועל ההבדל בין הילדים שנפרדים בקלות לאילו שלא. לפעמים זה נמשך גם בגן חובה וגם בכיתות היסוד של ביה"ס. מה ניתן לעשות כדי לעזור לילד ולהורים?
את כל העצות על פרידה מהירה, או להיפך להישאר בגן ולשחק מעט ואז ללכת, אתם מכירים. למי שזה עובד עבורו, מעולה. אצל מי שהבכי נפסק ספונטנית , תשמחו. בכי ואי רצון ללכת לגן/ מעון/ משפחתון, לא מעיד בהכרח על התעללות מצד הצוות.
אבל ישנה קבוצה גדולה של ילדים שבוכים זמן רב והרבה שנים. הפוסט הזה מיועד לכם ההורים, שלא מבינים מה שונה אצלנו? על מה ולמה כל כך קשה לנו? מה יש לילד המקסים שלנו?
ילדים עם מאפיינים של שבריריות -
ישנן שתי אבחנות בפסיכולוגיה שאולי יעזרו לחלק מההורים להבין את הסיטואציה של ילדם. "אישיות שברירית" – Fragile Personality ושל "אישיות רגישה מאוד" – Highly Sensitive Personality. קיימות שתי אסכולות בין החוקרים , אלו הטוענים כי מדובר בקווי אישיות מולדים (לא בהכרח גנטיים) וכאלה הטוענים שמדובר בהתפתחות של האישיות כתגובה לאירועי חיים.
מה ניתן לזהות אצל פעוטות?
זה התינוק שמכווץ את גבות עיניו ובוחן מה נותנים לו, מה עושים איתו, כבר בגיל ארבע חודשים. זה התינוק שלא מפזר מיליון חיוכים אלא בודק את הסביבה ואת האנשים שבה. זה הילד שילמד בגיל של ארבעה או חמישה חודשים, להקים את הוריו בלילה כי אז שניהם שלו, או להקיץ מוקדם גם בגיל שש או שבע כי גם אז שני הוריו שלו. שינויים אינם בשבילו והכי כיף לו בעיקר לבלות בבית עם משפחתו. (ישנם עוד מאפיינים אלו רק דוגמאות ומאפיין בודד אינו מעיד עדיין על קווי אישיות רגישה מאוד)
אישיות רגישה מאוד או קווים לאישיות כזו הולכים לרוב יד ביד עם אינטליגנציה גבוהה , כושר אבחנה גבוה ורגישות מצבית גבוה.
תפקידכם כהורים הוא להבין את הילד הרגיש וליצור לו סביבה בטוחה. לקבל את האפיון של ילד רגיש ללא התרגשות מרובה בדיוק כמו שאינכם מתרגשים מגוון עורו. כל זאת, כדי שכישרונותיו יבואו לידי ביטוי ולא העובדה שהוא נטל או קושי שלא נפתר. מרבית הסיכויים שהקושי להיפרד ילווה אותו כל חייו, לדוגמא: גם בגיוס לצבא המחשבה שלא יוכל לישון בית עשויה לגרום לחרדה. יחד עם זאת ישנם עוד שלבי הבשלה רגשית שיבואו במהלך חייו.
האפיון המרכזי של פעוט שברירי הוא: פרידות נרגשות, וחזרות נרגשות. וכמובן קושי להתקשר בקלות לדמויות חדשות בחייו או לשינויים.
כל אדם חדש ייבחן על – ידו. תהליכי הסתגלות יהיו ממשוכים וארוכים. לרוב הוא יצור קשר עם דמות אחת או שתיים מבין המטפלות בגן וכך גם עם חברים. זה לא הילד עם מיליון חברים סביבו.
בתור פעוט ככל שאפשר רצוי להשאיר אותו בבית בסביבה קבועה עם דמות מטפלת קבועה ושגרה וטכסים מרגיעים של אוכל, אמבטיה ושינה.. אם הפעוט אמור להיכנס למעון, רצוי שזה יהיה אחרי חודש החגים שבו אי הבהירות וחוסר היכולת לתקשר את משמעות אי הסדר, גדולה.
אם אי אפשר לדלג על החודש הזה, צרו טכס קבוע ומסלול הליכה קבוע לגן ברגל לא במכונית, דברו עם הפעוט, בחרו אובייקטים בדרך או אנשים לצפות ולחכות להם כל יום בדרך למעון ובחזרה. השתדלו שתהיינה דמויות קבועות שלוקחות לגן וכאלה שמחזירות מהגן. והכי חשוב לראות שהפעוט יוצר קשר טוב עם אחת המטפלות בגן. הקביעות משרה עליו ביטחון.
אתם מצדכם קבלו את הפרידה הנרגשת ותנו לה זמן, גם אם זה כבר חנוכה ואף ילד לא בוכה. אל תגערו בו, או תביישו אותו מול אחרים.
לא משנה אם תישארו עוד קצת בגן לשחק איתו בסוף יגיע רגע הפרידה. עזבו נינוחים גם עם הגרון חנוק מדמעות. אהבה, קבלה של הילד היא תנאי לאי הפיכתו מילד עם קווים של אישיות שברירית, לאדם בוגר עם אישיות שברירית.
החשוב ביותר הוא להיפרד מהילד בגן, לא להעלם ולברוח. צרו טכס פרידה ,למשל: שלוש נשיקות אמירת שלום הבטחה מתי חוזרים לקחת את הילד מהצהרון ומי יגיע ואז ללכת רגיל גם אם הבכי קורע לב. בהדרגה הילד יאחז בטכס והבכי יפחת.
לרוב הילד דומה למישהו שאתם מכירים וזה מישהו מהוריו או קרוביו... שיטת ההתייחסות ההורית דומה לזו של הילד השברירי. כמובן שיש עוד הרבה במה לדון וכל ילד שונה ממשנהו, אלו רק קווים כללים לחשיבה הורית אחרת.
הורים - מצרפת בעבורכם שאלון. אם תמצאו שעניתם 'כן' לחמש שאלות לפחות , ברור למי הילד דומה. נסו להימנע מהנטיה לעשות לו "השתלת אישיות", או להגשים את מי שאתם לא הייתם מעולם:
האם אתם מרגישים בהלה או אי נוחות מאורות בוהקים, ריחות חזקים, בדים מחוספסים או סירנות?
האם אתם נלחצים מדי כאשר יש לכם הרבה מטלות להספיק בזמן קצר?
האם את/ה נמנע/ת באופן ברור מציפייה בסרטים בקולנוע או טלוויזיה שיש בהם אלימות רבה?
האם את/ה מרגיש במשך יום עבודה עמוס שאת/ה זקוק להפסקה בחדר שקט רצוי מוחשך מעט, כדי שוכל להמשיך הלאה בסדר היום?
האם את/ה אדם שנמנע מעימותים, מוותר על דברים רק כדי שיהיה שקט ובסדר?
האם את/ה נהנה יותר מריחות מרעננים ומרגיעים (בדין כחול), אוכל ביתי של אימא בלי יותר מדי תחכומים, דיבור שקט ורגוע?
האם אתה נהנה בחברת עצמך יותר מאשר בחברת אחרים ומרגיש שיש לך עולם פנימי עשיר?
האם כשהיית ילד/ה הורייך, מורים וחברים חשבו שאת/ה ביישן/ ביישנית, פגיע/ה?
האם קשה לכם לעמוד במספר מטלות בן – זמנית, הרעש בראש קשה מדי?
האם חשוב לכם כשאתם מגיעים הביתה זמן מועט למעבר והירגעות?
האם חומרים מסוימים כמו חול ברגליים, דבק על הידיים גורמים לכם אי נוחות?
האם תעדיף/י להיות "רואה ואינו נראה" בטיולים של החברה, באירועים גדולים?
***
שירות בעבורכם הורים בדילמות:
אם אתם מרגישים קושי, חילוקי דעות ומריבות ביניכם לגבי ההתייחסות לילד,
אתם רואים בקושי הולך וגובר של הילד,
מוזמנים לפנות אלי בהקלקה על המייל שלי המצורף,
אשוב לשוחח אתכם על מנת שנשנה את התמונה:
