לכו כבר לישון- הנשים והגברים שלא רוצים ילדים שוברים את הכלים

May 7, 2015

 

בחודש דצמבר האחרון העליתי פוסט בו הצגתי לראשונה את "מחשבות הכפירה" של נשים  ישראליות מודרניות אשר אינן חפצות כלל בלידת ילדים.   נשים אלה שחלקן היו רווקות וחלקן בקשר זוגי הרגישו בעוצמה רבה כי המחשבה על אימהות אינה גוררת עמה תחושות שמחה ואושר כמצופה. כולן הגיעו לקבל "אישור" שהן בסדר אין בהן פגם נפשי כלשהו. ב1/5/2015 התפרסמה כתבה מעניינת בנושא זה בעיתון הארץ תחת הכותרת: " בלי

ילדים התפרקותה של משפחת בריידי" מאת טדי וויין, ניו יורק טיימס. אהבתי את הכתבה הפורשת לפנינו עולם שהוא עדיין טאבו מוחלט במדינת ישראל הוולדנית בה אישה שהיא איננה אם או זוג הבוחר שלא להתרבות – נחשבים לאנשים פגומים.

 

 Photo  by Daniel Hall,  is licensed under CC BY-SA

 

 

הכתבה פורשת לפנינו מגוון של סיבות ומניעים לאי הולדת ילדים אצל זוגות נשואים ואצל נשים יחידניות. 

בישראל אין סיכוי שספר כמו "לכו כבר לישון" של אליסה אלברט יהפוך לרב מכר או סרט כמו "חייבים לדבר על קווין" של ליונל שרייבר יציגו הורות בה ההורים הם עבדי הילדים העריצים. ההורים מוצגים כטרודים, לחוצים, עייפים, מוזנחים ולא מאושרים, בשונה מדמויות ההורים של הסדרות הטלוויזיוניות הידועות כמו: "משפחת בריידי" , "קשרי משפחה" ועוד. היום, יותר ויותר סרטים וספרים רבים מציגים את הזוגיות נטולת הילדים והעוצמתית כדרך חיים אידיאלית. הזוג המייצג הטיפוסי החי למען מימוש עצמו ומטרותיו ללא מצמוץ בכייני על עניין הילדים, הם פרנק וקלייר מ"בית הקלפים".

 

 

ייתכן כי זו מגמה זמנית "ואופנתית",  של אי הבאת ילדים לעולם, אך בצידה, ישנם גם מחקרים המצביעים בברור כי הורים הם פחות מאושרים בחייהם מזוגות נטולי ילדים. המחקר המפורסם והידוע ביותר נערך ב2004 על אימהות עובדות. לעומת זאת מחקר שנערך בשנה שעברה בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת "סנטה קלרה" גילה, כי בטווח הארוך זוגות עם ילדים מרוצים יותר מחייהם לעומת לא הורים. בכל מקרה ישנה כאן הודאה כי לפחות העשור הראשון בחיי כל ילד, הוא אי אושר להוריו.

 

נתונים סטטיסטים המראים כי בין השנים 1976- 2006 , הוכפל מספר הנשים נטולות הילדים בקבוצת הגילאים של 40-44, כ 20% מכלל הנשים בשכבת גיל זו.  (קבוצת מדגם זו נבחרה בחכמה שכן אין סיכוי רב שנשים בגיל זה תשננה את דעתן ואולי גם תצלחנה להרות). מאז 2006 מצביעים הנתונים על ירידה של 5% במספר הנשים נטולות הילדים, בשכבת הגילאים המדוברת, אך המגמה חזקה ומובהקת.

 

אחת הטענות המרכזיות לאי נחת מההורות המודרנית היא הפיכתה לכלי שיווקי השואב דרך תחרותיות, חרדות ורגשי אשמה, אלפי שקלים כל חודש מההורים. העלות הגבוהה וההשקעה הנדרשת להורות מודרנית, הופכת את ההורות לעוד מצרך. כתוצאה מכך התחילו לצוף השאלות של הורים: האם זו ההורות שחשבתי עליה? האם אני מאושר עם ילדי או עבד לתרבות צרכנית?

 

אני חושבת שעם נושא זה יזדהו רבים גם בארץ המרגישים כי ההורות הפכה לספורט תחרותי. השקעה של אלפי שקלים בעגלת תינוק לא בגלל צרכים מיוחדים, אלא כדי שהאחרים ידעו שהעגלה עלתה 6000 ₪ והיא הטובה ביותר. לכל אביזר יש תת- אביזר בו שמים אותו, מנקים אותו ומאחסנים אותו. האם זו הורות מאושרת  או צרכנות שבויה?

 

בגינת המשחקים סוקרים את מידת ההשקעה ההורית בעלות כל מוצרי הצריכה לתינוק, שלא שם לב כלל לשפע המורעף עליו. גני הילדים הפרטיים המשעבדים אימהות צעירות לקניות, לעריכת ימי הולדת עם צעצועים מתנפחים, מתנות יקרות ערך שנזרקות לפח, כיבוד ייחודי ומקושט באופן טבעי ואורגני, מזנוני מזון וחלילה לא ארוחה, הכנת אין סוף מטלות כל אחה"צ עם הפעוט כדי להרשים את הורי הפעוטות האחרים. האם זו הורות מאושרת או עוד עבודה לאחר יום העבודה?

 

בכתבה מתוארים מספר ראיונות עם נשים וגברים הבוחלים בתרבות הסגידה לילדים ומידור המבוגרים לתחתית רשימת סדרי העדיפויות מבחינת זמן ואנרגיה. בכתבה שלל דוגמאות המוכרות לכולנו גם בארץ על השתוללות של ילדים במרחב הציבורי והתעלמות הוריהם להפרעת השלווה לסובבים אותם.  "יתר הורות" ו "הורות הליקופטר" , הם מאפיינים שמקשים על חלק מהאנשים לבחור בהורות. הורות מודרנית, הפכה לשעבוד מוחלט של ההורים בעיקר במתחמים עירוניים שם תרבות הצריכה ותרבות ה-  "שואו אוף" , הם כבר מזמן לא רק נחלת המבוגרים. בכתבה ציטוטים מראיונות של ידוענים כמו ג'ורג קלוני, אופרה וינפרי המדברת בגלוי על החלטתם שלא להוליד ילדים.

 

 

 

 

 

אי אפשר שלא להעלות גם את העניין של ההשקעה הכספית העצומה של עלות גידול כל ילד, שבארה"ב עשויה בקלות להגיע למיליון דולר ובארץ נאמדת במינימום של 760 אלף ₪ לילד בממוצע הסטנדרטי. לא כל זוג רוצה ומוכן להשקיע משאבים רבים כל – כך בהעמדת צאצאים.

הטענה כי מדובר במניעים אגואיסטיים ואהבה עצמית, הגורמים לביטול הרצון להוליד ילדים, מעלה את השאלה הפילוסופית האם הולדת ילדים איננה בעצמה צעד מאוד אגואיסטי הנובע אך ורק ממניעים הדוניסטיים של הרצון לשכפל את עצמך.

 

חווית "ההורים המתגרשים" של בני זוג רבים, גם היא אחד מהגורמים המשמעותיים להחלטה לא ללדת ילדים, ולא לפגוע בילדיהם עקב העלייה החדה במספר מקרי הגירושין . ייתכן כי אנשים כבר פחות מאמינים במשפחה הקלאסית וביכולתה להכיל את צרכיהם ואת צרכי הילדים לאורך זמן.

 

בכל מקרה אי הולדת ילדים הינה החלטה חשובה ביותר ובעלת משמעויות נרחבות, בדיוק כמו ההחלטה ללדת ילדים. מתוך כך, חשוב שתהליך הבאת ילדים לעולם לא יעשה בצורה אוטומטית וכ"מס חברתי" אלא מתוך בחירה והבנה מהי גודל המשימה והאם בני הזוג פנויים ומוכנים אליה. עצם הדיון ההולך ומתפתח בעולם בשאלת ההולדה, בצורה גלויה נותן אפשרות למי שלא חש כי הקמת שבט משפחתי היא משאת חייו, להרגיש נוח ובתוך הנורמה.

 

Please reload

פוסטים מומלצים

למה שרבוטים - Doodling בזמן הקשבה מוציאים מהדעת?

October 17, 2017

1/10
Please reload

חדש בבלוג