top of page

משפחות מורכבות חלק ג' – הפרדת כוחות וראיה אופטימית

חלק ג' – נורמליזציה של סך הכוחות והאנשים במשפחה

בשלב הזה בחייה של המשפחה המורכבת, כבר די ברור שלמשפחה הזו זה לא כ"כ מצליח...הילדים "מצביעים ברגליים". מבקשים שבן/בת הזוג לא יגיעו ליום הגיוס למרות השקעה רבת השנים, כי "זה מביך", "לא נעים לאימא/אבא..." ,"אין לי כוח להסביר מי אחי ומי לא...". המתבגר הצעיר או המבוגר מעדיף לעיתים מרחק משאון עליצותה של המשפחה המורכבת. אין טעם להיאבק בילד הנעלם, אלא להתנהג אליו כמי שעתיד לחזור.

Photo  by arbyreed,  is licensed under CC BY-SA

Photo by arbyreed, is licensed under CC BY-SA

מותר לכעוס, מותר לחוש כישלון, אכזבה על השקעה רבת שנים בילדים בועטים או נפיצים. זה אינו אומר שאתם אנשים "לא טובים" או " הורים גרועים", זה פשוט אומר שהילדים חשים נוח במקומות אחרים ועם כל הקושי שיש בהודאה כזו, יש גם הקלה שבסופו של יום טוב לילדים היכן שהם. לפעמים נוח לילדים אצל משפחת בן הזוג שהכירו כי שם הכול טבעי, נורמטיבי ואין משקעי עבר. לא קל לקבל את ההתנהגות הזו, אך גישה אופטימית תהיה נכונה במובן, שבסופו של יום הקשר עם ההורים והאחים החורגים יחודש.

לעיתים המצב נהיה קשה ללא נשוא בבית המשפחה המורכבת ויש צורך בהפרדת כוחות. מצב אפשרי אם אין צאצאים משותפים. אחת העצות הקשות והכואבות ליישום, היא הפרדת המגורים עד התבגרות הילדים ועזיבתם את בית המשפחה המורכבת. מניסיוני בעבודה, במשפחות רבות צעד זה שנתפס בתחילה כרגרסיה, כניצחון הילדים, אפשר החלמה ליחסים הזוגיים ולשיקום של היחסים עם האחים החורגים, ככל שניתן. התפיסה של עימות כוחני ומי ינצח ומי צודק היא בעוכרי סיכוי ההצלחה לשמר במערכת יחסים מורכבת את אהבת בני הזוג. כמובן שבמצב בו יש ילד משותף, יש למצוא פתרונות אחרים שיעבדו לטובת כלל בני המשפחה המורכבת.

בשלב מסוים מבינים הילדים כי כוחם רב על ההורים ויש בידיהם שבט חובלים והוא- ניתוק מגע. במצב זה עידוד ותמיכה זוגית נדרשים ביותר כיוון שהכאב גדול. לעיתים מואשם בן הזוג או ילדיו בכישלון הקשר עם ההורה הביולוגי, אך מגיל מסוים, הטנגו שייך להורה הביולוגי ולילדו בלבד. האשמת בן/בת הזוג היא קלה ונוחה ובכך משמרים על דמות האב/אם שלעיתים הם הסיבה לנתק בין ההורה לילדיו.

מה ניתן לעשות במצב זה?

  • להבין ולקבל ללא כעסים כי זה מסעו של הילד, שגם עבר ועובר שנים קשות בין המשפחות, בין דרישות שונות , למעט הפוגה מכל המהומה. לא כולם שמחים לבוא לארוחות שישי רועשות של עשרה אנשים וליהנות מכך. לדעת שיהיו תקופות שזה גם יהיה אחרת.

  • במצבים בהם ילדים סובלים ממש ומרגישים כי השנים האחרונות לשהייתם יחד עם האם או האב הביולוגיים נעכרים עקב טרדות המשפחה המורכבת, רצוי ליצור הפרדות ולבלות חופשות נפרדות, זמן איכות נפרד בלי לכפות אילוצי משפחתיות מזויפים.

  • לשנות ולהתאים את סדרי העדיפוית בחיים למול הקשיים ואם המצב בלתי נסבל, לא לחשוש להפריד מגורים, גם אם זו כאילו הודאה כלפי הסביבה, בכישלון המיזם של "משפחה אחת גדולה ושמחה".

  • לחזק את הזוגיות שעומדת למבחנים קשים ולדעת לקבל יחד החלטות קשות. כאשר בן מבקש מאביו שאשתו מזה שש עשרה שנים, שגם טיפלה בבן לא פעם, לא תגיע לטקס סיום קורס קצינים, ברור כי הבחירה לפעמים היא בין רע, לרע מאוד. לכל החלטה יהיה תג מחיר חריף. הזוגיות עומדת כאן למבחן מורכב. לא לשבור את הכלים זו החלטה משמעותית שבני הזוג צריכים לקבל מול כל גחמות הילדים.

  • לא לשמור טינות עבר. קושי גדול שמדובר בילדי בן/בת הזוג, אך תנאי הכרחי למי שחי במערכת מורכבת. אין אפשרות להמשיך לחיות אם הארכיונים נפתחים בכל עת גם עם הצדק עם בן/בת הזוג. הכישרון להרפות, ללכת הלאה ובזהירות הוא תנאי חשוב להצלחת המשך החיים הזוגיים.

משפחה מורכבת כשמה כן היא, היא תורכב, תתפרק ותורכב מספר רב של פעמים כנגזרת של התקדמותם במעגל החיים של בני המשפחה. אין מתכוני הצלחה במובן של עשה או אל תעשה. בצד כל העצות החכמות, עשו מה שליבכם מורה לכם בכל שלב, השתדלו להבין שמדובר באנשים צעירים ושהכול עוד יכול להתהפך פעמים רבות, שמרו על עצמכם ועל בן/בת הזוג שכן משם הכול החל. לב רחב וגדול הוא תנאי הכרחי, אך לפעמים גם הוא לא יצלח. גם את זה יש לקבל.

פוסטים מומלצים
חדש בבלוג
תגיות
ארכיון
עקבו אחרי הבלוג
  • Facebook Basic Square
RSS Feed
bottom of page