קורותיה של מנהלת מחסן- תהליך השמה שארך שליש שנה

את הפוסט הבא, המתאר כיצד תהליך השמה פשוט נמשך על פני ארבעה חודשים, כתבה נועצת שלי. אני רואה בו דוגמא מייצגת לכשלים הקיימים בשוק העבודה היום, תכלו לקרוא התיחסות מפורטת שלי לדבריה בסוף הפוסט.

- הסיפור אמיתי לכל פרטיו, פרטי האנשים ושם מקום העבודה שונו -

לראשונה הגעתי לראיון ב 15/09/2014 אצל שולמית, מנהלת כ"א ומשאבי אנוש בחברה. התפקיד שהוצע לי הוא ניהול מחסן קטן מאוד בשכר זעום ונמוך משמעותית מהשכר ששולם לי בשנתיים האחרונות. למרות הכל, המתנתי לקריאת כיוון כלשהי....

הרושם שהשארתי, כך הסתבר לי, לאחר שלושה שבועות היה חיובי והוזמנתי לראיון את המנכ"ל, ישראל ששון.

הראיון נקבע לתאריך 06/10/2014. הראיון היה רגיל לגמרי... לקראת סופו הוסבר לי מהות התפקיד, השכר וכו'. ושוב, הלכתי הביתה כלעומת שבאתי... לא היה לי מושג למה לצפות, למרות שיצאתי, גם פה, בתחושה שהשארתי רושם חיובי ביותר.

ארבעה שבועות מאוחר יותר 02/11/2014 זומנתי שוב לפגישה. עוד באותו היום נפגשתי עם עוד אחד מהמנהלים בחברה (אינני זוכרת את שמו ובוודאי לא את תפקידו....) ולאחר מכן גם עם רחלי, מנהלת הייצור.. בסיום שני הראיונות, התבקשתי להמתין בקבלה וכעבור מספר דקות הוזמנתי אחר כבוד לחדרו של ישראל, המנכ"ל. בחדרו נכחה גם רחלי.

ישראל פתח את הפגישה וביקש להבהיר ולחדד בשנית את התפקיד אליו אני מיועדת. לדבריו, כל מי שפגש אותי בחברה כולל הוא בעצמו, התרשם ממני מאוד מאוד לטובה והוסיף שאני overqualified ובוודאי מסוגלת לבצע תפקידים בעלי סמכויות רחבות יותר ...(הסכמתי איתו, כמובן..).

השאלה שישראל הציב בפניי כעת הייתה האם אני באמת רוצה להיכנס לתפקיד כשאני יודעת מה הוא כולל ומה השכר המוצע. ביקשתי כמה ימים לחשוב על כך והבטחתי לשוב עם תשובה בהתאם. לאחר יומיים השבתי תשובה שלילית.

כעבור שבוע, קיבלתי טלפון מישראל, המנכ"ל. הוא ביקש להציע לי משרה רחבה יותר עם שכר גבוה יותר..... ושאל האם אני מעוניינת לשמוע פרטים נוספים... כמובן שביקשתי לשמוע פרטים נוספים וקבענו שהפגישה תיקבע לאחר שישוב ממילואים. המתנתי בסבלנות (שכבר לא הייתה לי...) ובתחילת חודש דצמבר 03/12/2014 הפגישה התקיימה כמתוכנן, ישראל הרחיב את הסבריו על מהות התפקיד וסוכם שתוך שבועיים, פחות או יותר נתקדם עם התהליך..

טוב, אלו לא היו שבועיים, אלא כמעט ארבעה שבועות עד שקבלתי טלפון מרחלי, מנהלת אולם הייצור. היא ביקשה להיפגש איתי. ניפגשנו לפגישה קצרה של כשעה במטרה להכיר אותי .. ושוב, חזרתי הביתה, מצפה להחלטה בקוצר רוח לבאות.

הייתי בטוחה שכעת המנקה צפוייה לקבוע איתי מועד לראיון.... לשמחתי היא לא התקשרה..

כעבור שבועיים נוספים של המתנה 12/01/2015 הוזמנתי סוף סוף לפגישת סיכום עם ישראל לצורך סיכום על תנאי ההעסקה.

לאחר ארבעה חודשים בדיוק (15/01/2015 בשעה טובה (אפשר לומר ברכת ש"החיינו"...) התחלתי לעבוד בחברה.

רומן שהתחיל ב 15/09/2014 הסתיים בהצלחה ב 15/01/2015.... ארבעה חודשים של נסיעות הלוך וחזור, לא מעט ראיונות עם כלל המנהלים בחברה והמון זמן של המתנה וציפייה לבאות !!

מה אפשר ללמוד מהסיפור הטיפוסי ?

שהנהלות לא ממש יודעות מהן רוצות, גם לגבי תפקידי ניהול זוטרים. הקריטריונים משתנים ללא הרף, ארבעה חודשי המתנה לניהול מחסן הם מעל ומעבר.
להבין ולהפנים שזה אורך הזמן שתהליכי השמה "טובים" אורכים.
חייב לבוא שינוי בנושא השמת עובדים!