אבא מאוהב

November 24, 2014

אבא מאוהב וזה לא שם של סרט הוליוודי זו מציאות חדשה ולא פשוטה.

 

כהנחות מוצא למאמר אדגיש כמה נקודות:

אין היגיון בהתנגדות להתאהבות החדשה של האב וכל ההטפות שאבא צריך להשתקם, שאימא גם בקשה זאת למען כולם, כי אינו יכול להישאר לבד - נכונות, אבל מעציבות ומעוררות מין "פקק" כזה בחזה שאומר רק מצד הרגש - לא ולא; עוד מוקדם; לא עכשיו, נחכה ל..; בעצם אולי אף פעם לא...

לרוב איננו רגילים לראות את הורינו מחזרים אחר בני זוג אחרים ופריצת הגבול הזו מעוררת טלטלה רבה. מניסיוני מצאתי כי בנות מתקשות עם הנושא הזה הרבה יותר מבנים.

הכתבה נסמכת על פגישות ייעוציות עם אבות אלמנים ובנות ללא אם, הנמצאים בקונפליקט סביב נושא זה. ברור כי ישנם גם סיפורי הצלחה של פרק חדש בחיי המשפחה, שנעשה טבעי ופשוט וסיפורי הצלחה של מי שעבדו קשה והרבה למענו.

היות ומדובר ברגש טהור, הטעון בקונפליקט עז, לעיתים קשה לאבות ובנות לדבר על העניין ולהגיע גם להחלטות מעשיות.

עבורם ועל פי בקשת רבים מהפונים לייעוץ נכתב מאמר זה.

 

 

אפשר לסמן את הקושי בהליך ההתאהבות של האב והצגת אישה חדשה בשלושה מעגלים מרכזיים:

הקושי במעגל החברתי - פומבי

הקושי במעגל המשפחתי

הקושי העצמי

 

הקושי במעגל החברתי - פומבי

אבא אוהב אישה אחרת, מתנהג כאוהב ורוצה להציג אותה בפני מעגל החברים והמשפחה, מהווה בעצם חתימת מוות סופית לאימא, לחיים שהיו, למשפחה שהייתה ולמרקם היחסים הרחב של המשפחה עם חברים וידידים. שטח "חייה" של האם מצטמצם; ראשית, על ידי איסוף תמונות, מזכרות ופריטים מיוחדים של האם מהבית וגניזתם באלבומים, בספר או בסרט, שם ינוחו לעד. שנית, צמצום השיחות על אימא, על מחשבותיה ועל רצונותיה, שכן אלו לעיתים מכבידים על האב המנסה לצאת מהאבל. ולבסוף, שינוי העדפותיו של האב בבילויים, ניסיון להתאמתם לבת הזוג החדשה והיעדרות תכופה של האב המאוהב מהבית. הצורך בבילוי זמן עם האישה החדשה, נתפס כמובן מצד אחד ומאידך מעורר חרדה, תהיות ומחשבות כיצד ייראו הדברים בהמשך.

זוהי התמודדות לא קלה, שכן היא מסמלת כלפי החברה והמשפחה את סוף התקופה בה חייתה האם. בעניין זה ברור רצון האב להמשיך בחייו באופן שונה ומנגד רצון הילדים לשמר את המצב כפי שהיה - ניגוד היוצר בסיס לכעסים, לסלידה ולהעצמת ההתבצרות באבל על האם; נתק וחרם באירועים ציבוריים ומשפחתיים, התנכרות וכעסים על חברים שמשתפים פעולה עם האב ובת הזוג החדשה ומנגד פרויקטים ואירועים להנצחת זכר האם.

מבחינה חברתית ההתנגדות תתבטא לרוב באי שיתוף פעולה עם האב ובת זוגו באירועים חברתיים אליהם הם מוזמנים והצבת מצב של - "או.. או..", העצמת סיפורים שיעצימו באוזני המורים בביה"ס, השכנים, החברים, כמה קשה בבית עם אבא שהשתנה לפתע וניצול לא פעם של רגש הרחמים האוטומטי המופנה לבת שהתייתמה ולאחיה.

העובדה שהאב נראה קורן ומספר לחבריו ולמכריו כי הוא מאושר, אינה מורידה או מעלה דבר בעניין זה, שכן בלב הנטייה של אנשים רבים היא לחבור למי שנתפס כחלש, למי שנתפס כסובל.

חשוב לציין, מניסיוני, כי אנשים במעגל הקרבה השלישי, מצד אחד, לרוב הם נוטים לחזק את הקשר החדש של האב ולתמוך באב ומנגד הם לא פעם נופלים להתערבויות מוטעות ומתן עצות לא יעילות לאב או לבת וזאת הן משום שהם שומעים את דברי הבת או האב באופן כללי, ואינם מנתחים או מתעמקים בדברים, הן בגלל הריחוק היחסי ממה שמתרחש בפועל והיעדר ראיה כוללת של הנעשה בחיי המשפחה. פעמים רבות אף בגלל "נאיביות השומע", דהיינו; אין להם, כביכול, סיבה להאמין שמישהו אינו דובר אמת או את כל האמת - הרי מדובר באבי הילדים, בבת אוהבת.. וכך מתקבעת לה ה"אמת" במעגל החברים והמכרים הרחוקים - קרובים, שכאשר היא נחשפת היא פועלת כבומרנג על יחסי האב והבת.

 

הקושי בתוך המעגל המשפחתי

אפשר לכנות קושי זה גם בשם "מאבק נאמנויות" - למי נאמנים אבא והוריו? אבא ואחיו? אבא ואחיי? האם הם זוכרים וממשיכים את דרך החיים שהייתה או מפנים לה עורף? לרוב תרצה הבת הנאבקת על שימור מקום האם, לבטא סלידתה מכל קשר קרוב עם אנשים במשפחתה אשר "שינו את עורם" והם "תומכים" באבא ובבת זוגו החדשה. מאבק זה אינו צריך להיות תקיף במיוחד, די ב"פרצופים חמוצים", סירוב לשתף פעולה באירועים משפחתיים, שתיקות, הסתגרות ועוד.

אבל הוא מאוד אינדיבידואלי וממילא נפוצות במשפחות חילוקי דעות איך להתאבל על האם; מי מראה יותר סממני אבל? האם זה שאינו מגיב כלל גם אינו אוהב מספיק? התאהבות של אבא באישה חדשה מהווה לפעמים צורך אינסטינקטיבי "ליישר שורות" במובן של כולנו יחד ניתן לו להבין שאנחנו ילדיה של אימא, פה זה ביתה ואנחנו שלה.

האינסטינקט הראשוני הוא להימנע מכול קשר, להדוף הזמנות לכל מפגש או בילוי ואם אין ברירה אלא להיפגש עם האישה החדשה, הרי זה יעשה בעקימת פנים, תוך חששות גדולים הדדים גדולים: מי היא? כיצד תתייחס לבת? איך היא מגיבה כאשר שמה של אימא עולה; כל נושא טעון ויכול להיות הרה-גורל.

הדבר הקשה מכל לראות ולקבל זו מערכת היחסים שנגלית בין אבא לאישה החדשה, שמות חיבה, מבטי תמיכה והבנה, החזקת ידיים קצרה, גוננות של האב על האישה, כל אלה עלולים להיתפס כאירועים דוחים ומרחיקים ולעורר קנאה בשם האם שאיננה. הבת לרוב תצמיד טענות כביכול "לוגיות" לכל מה שגורם לה להרגשה רעה, אך בבסיס זו קנאה למען האם ולמען המשפחה שנותרה.

קושי מהותי נוסף מתגלה כאשר האב רוצה להפגיש את ילדי האישה החדשה ו/או הוריה ו/או אחיה עם משפחתו. העניין הופך לטעון לא רק בגלל הקושי הפיזי והרגשי להכניס "גדוד" של אנשים חדשים לתוך החיים, אלא שוב בעיקר - אם ניתן מקום למשפחת האישה, הרי ניתן אישור למערכת היחסים בדלת האחורית... מה יהא מקומה של האם בזיכרון המשפחתי? איך יש להגיב להערות האישה על נוהלי הבית, מנהגי המשפחה? האם אבא יחבב יותר את ילדיה? ומה יהא על משפחתה של אימא? האם הם יעמדו בחיבור החדש?

ביטויי הכעס עשויים להתבטא בהימנעות משיתוף פעולה עם האב ובת זוגו, לעג ובוז לגילויי האהבה ביניהם, ולו הקטנים ביותר, ביקורת קשה על כל צעד ושעל של האב והאישה החדשה, ביקורת חריפה ולעיתים אף התקפי זעם על התנהגות שונה של האב כלפי בת זוגו, בעיקר אם הוא תיקן נושאים טעוני שיפור שהיו בקשר עם האם וכעת נראה אבא מחזר יותר ומרצה יותר את בת זוגו החדשה.

אי רצון לקחת חלק באירועים משותפים לאב ולאישה החדשה, התעלמות ממנה או מקרובי משפחתה שהוזמנו לביתם, הסתלקות מהבית, המצאת תחלואים גופניים או נפשיים אשר יצדיקו מיד התעסקות בה ולפעמים אף כאבים של ממש, עד פניה למיון.

זה המקום לציין כי לא פעם האב בחוסר רגישות דוחק את הבת "לפינה";

המהירות בה האב מכניס בת זוג לחייו והרצון או הניסיון לחבב אותה על ילדיו, ללא רגישות, ובצורה כפויה;

החלטה כי הבת כבר בוגרת דיה להתמודד עם הכנסת אישה חדשה לחיי המשפחה, מבלי לשתף מראש בהחלטה שנעשתה ע"י האב;

 אי הבנה מוחלטת, כי אין "גיל" בו הבת כבר "גדולה" דיה לצורך שיתופה בעניין כזה, גם אם היא עצמה נשואה ואם לילדים;

גילויי חיבה בולטים ומודגשים מדי לעין ילדיו, מוקדם מדי ויותר ממה שראוי להיחשף בעיקר בהתחלה;

רצון לשתף ולספר לבת או לילדיו על אושרו, אהבתו, מבלי לחוש כי זו סיטואציה "מוזרה" ומיותרת לילדים;

היעדרויות ממושכות מהבית והטלת נטל התפקוד בבית על הבת, לעיתים מגיע המצב עד לכך שבעצם מקיים האב שני בתים - בית אחד בו חי האב עם בת זוגו וילדיה ובית שני בו הבת מנהלת משק בית מלא כאם המשפחה, לעיתים על חשבון דחיית גיוסה לצבא או על חשבון יציאתה מהבית לחיים משלה;

בקשה לקרוא לבת הזוג החדשה "אימא" מצד אחים קטנים יותר.

הטלת סנקציות על מי שאינו "מיישר קו" עם המציאות החדשה ואינו מגיע לארוחות "משפחתיות" שמארגנים האב ובת זוגו. מצב בו נדחקת הבת לקשיים בלתי מבוטלים ושוב החלטה של "או.. או..";

אי רצון בולט ולפעמים אפילו איסור לדבר על האם המתה בכלל ובנוכחות בת הזוג החדשה בפרט, מעין רצון לשכתב את ההיסטוריה המשפחתית מחדש;

התעלמות ממשפחת האם המנוחה והשארת תפקיד הקשר עם משפחת האם, לבת;

הבנה או ידיעה כי האב נכנע לבקשות האישה החדשה; מגיב ופועל בהתאם לרצונותיה ותכתיביה לגבי הבת ושאר האחים. לעיתים יש לעניין זה גם משמעויות כלכליות. למשל, מודיע האב כי יש לו קשיים כלכליים לתמוך בלימודי הבת, אך רוכש לבת זוגו מכונית חדשה או טס עימה לחו"ל. לא פעם מלוות התנהגויות אלו גם בשקרים "לבנים" ואי אמירת אמת וכשזו מתגלה הכעס רב ונוצרים בעיות אמון ובעיות תקשורת חריפות;

נושא זה של העדפת מי על פני מי, הוא אחד הנושאים המשמעותיים ביותר ביחסים ומנקז אליו טינות, כעסים, תחושות קיפוח ונטישה (נדמה לי כי נושא זה ראוי לעסוק בו במאמר נפרד);

אי לקיחה בחשבון של חלק מהנושאים הללו, יגרום בוודאות למשבר טראומתי בין האב לבת ולעיתים לוקח שנים לתקן את הנזקים שנעשו אולי בתום לב, אולי מאי הבנה ואולי רק מכוונות טובות...

 

קשיים במשפחה המורחבת

פן אחר של המישור המשפחתי המורחב הוא; ההתמודדות עם רגשות משפחת האם המנוחה - הורי האם, אחיה וקרוביה; כיצד הם יקבלו את המצב החדש? לא פעם, בטעות, לוקחת הבת אחריות על רגשותיהם. לעיתים המבוגרים אף הם "משחקים" בבת. מצד אחד, הם יאמרו בגלוי כי צריך לתמוך באב ובמוקדם או מאוחר הוא חייב להמשיך את חייו, למענו, למענם וכו'.. אך בפועל, לא פעם הם מזמינים את הבת אליהם לארוחות כאשר האב יזם ארוחה עם האישה החדשה, מהווים "עיר מקלט" למה שאינה רוצה להתמודד עימו ביחסים החדשים, מעודדים אותה לא "להיכנע" לבקשות האב, מספקים לה בית חלופי (הבת עוברת לגור אצל סביה במקום לצאת לחיים עצמם), משמיעים הערות קטנות על המצב הקשה הנגרם ע"י האב האטום,  ומביעים ביקורת "רק מכוונות טובות" על האב ובת זוגו.

מצבים אלו יגרמו לתהליך ההסתגלות של הבת להיות קשה יותר, מיוסר יותר ולעיתים אף לקרע בין האב לבת.

תופעה נוספת הקיימת במשפחות ולעיתים אף בין חברים של המשפחה המיותמת מאם, היא ניסיון של גיסה, דודה או חברה קרובה להשתלט על חיי המשפחה ולמלא באופן אקטיבי את מקום האם החסרה. מילוי המקום אינו רק בעזרה פיזית - טכנית אלא לרוב ובעיקר במילוי מקום רגשי- נפשי. תופעה זו מתקבלת בתחילה בברכה על ידי הסביבה הלומת הצער, אך לאורך זמן מהווה בעיה הסתגלותית של המשפחה למצבה החדש ולעיתים אף עשויה לגרום לנתק בין האב האלמן לבתו. הבעיה מחריפה כאשר מופיעה בזירה אישה חדשה הדוחקת את רגלי קרובת המשפחה המייצגת את המשפחה הקודמת ומהווה עידוד סמוי וגלוי להחרפת היחסים בין האב לבת, בהיותה חלופה פוטנציאלית למערכת היחסים עם אשת האב החדשה, אשר אליה הבת אינה רוצה להיכנס.

הקושי העצמי בעיקרו הוא בהחלטה להרפות מזכר האם ולאפשר לחיים חדשים טובים או רעים, ככל שיהיו, לקרות.

זוהי החלטה קשה של עוד נדבך במוות הסופי של האם. ההבנה המוחשית כי בבת המצווה של אחותה הקטנה תעמוד האישה הזרה הזו שלא גידלה את אחותה לצד האב. כי בלידת ילדיה תהיה שם היא לצידה וילדיה יקראו לה סבתא ולא לאימא שלה. גם אם האישה החדשה לא מעוררת קשיים מהותיים מיוחדים בהתנהגותה, ההתנגדות אליה ואל קבלת אהבתו של אבא לאישה אחרת, היא קשה, אכזרית וגורמת לא אחת למחשבות נוגות אודות פשרה וטעמה של אהבה, מסירות, נדרים ובריתות. מה הטעם בכל אלה אם אפשר להחליף אהבות ולהיות מאושר? מה הטעם בנישואין אם טעם האהבה הגדולה יכול להתפוגג חודשים או שנים אחר שמושא האהבה נפטר?

נוח לבת לא פעם לחשוב על האב במונחים פנטסטיים ואידיאיים כשל רומן רוסי, נוח יותר שיישאר אלמן ספוג כאב לשארית חייו או  שינהג באופן דרמטי, מאשר להחליף את אימה באישה כלשהי, נפלאה ככל שתהיה.

איך הוא יכול? איך הוא יכול לישון ליד אישה אחרת? לשמוע קול אחר קורא בשמו? שואלות רטורית הבנות..

כמה זמן עליי להישאר לבד? אינני מוחק את אהבתי לאשתי המנוחה, אך כמה זמן עליי לחכות עד שיהיה לי מותר להיות עם אישה אחרת בלי לפגוע ברגשות של אחרים? מתי תבין בתי שאין תחליף לאימה וכי לא בחרתי תחליף לאימה? שואלים בחזרה האבות...

רגש אחר שצף ועולה הוא הקנאה והחשש לאפליה לטובת האישה ואולי ילדיה, כי אבא מאוהב, מרגיש חלש, לעיתים חלף זמן מאז שהיה בקשר רומנטי והוא רוצה להחזיק באישה החדשה. לא פעם עולים ויכוחים על בילוי זמן רב עם האישה החדשה, תוך הזנחת ילדיו שלו, ויכוחים על קניית מתנות יקרות לאישה וילדיה לעומת אי קניה של חפצים נדרשים לבית, לבת עצמה ולאחיה.

זה המקום לציין כי הבת, אם היא בגירה, זכאית לקבלת חלק בירושת אימה. לעיתים מתגלעים סביב הנושא סכסוכים קשים. נושא זה הופך לטעון, בעיקר אם נדמה כי האב מפזר את ההון המשפחתי על אישה חדשה ואינו מתפקד כאפוטרופוס לילדיו הקטינים או מסרב לתת לבת הבגירה את חלקה בירושת האם המגיעה לה על פי חוק.. דבר הבא לידי ביטוי ביתר שאת  כאשר לאב ולאשתו המנוחה היו נכסים משותפים.

התחושה כי אבא "לא רואה בעיניים" אלא את אותה אישה, מגבירה חששות ולחצים גם בכיוון הזה. האב טוען לא אחת כי הבת חיה בבית וכי הוא מפרנס אותה, תומך בה ויתמוך בה בעתיד ואינו רואה טעם בחלוקת ירושות בחייו. ומנגד הבת הזכאית לקבל את חלקה ו/או חוששת מלהשאיר את חלקה בירושת אימה בידי אביה המאוהב. לעיתים ישנן גם השפעות קשות מצד משפחת האם המנוחה והדיון על חלוקת רכוש עשוי להעלות קונפליקטים ישנים או טענות כלפי האב, כאלה שישנן בכל משפחה , אך בהעדר האם, הופכות לעיתים למלחמת עולמות.

לא נתקלתי במקרים רבים בהם נדרשה הבת לערכאות, לרוב העניין נפתר בתוך התא המשפחתי, אך מרירות וכאבים נצברים אצל האב והבת.

חשוב לקבל את השונות של אבל בתוך המשפחה הגרעינית והמשפחה המורחבת. לא רק ההבנה וההשלמה הכואבת שהאם נפטרה אלא גם בכך שנשארו אנשים בחיים, אשר אינם רוצים רק להיות אבלים, או הם אבלים וזוכרים, אך לא מוכנים לחיות רק את האבל והכאב.

 

הקושי העצמי

"אבא מאוהב" זה מבחן קשה להתמודדות ולעיתים מצליחה הבת להרתיע את האב מניסיונותיו הראשוניים להכיר נשים חדשות, או מצליחה להבריח את האישה החדשה הנבהלת "מקבלת הפנים החמה" והיחס הגרוע לו היא זוכה, אלא שזהו ניצחון פירוס היות ובמוקדם או במאוחר יתגבר האב על חששותיו, לעיתים יתרחק מהבת ותהיה לו אהבה חדשה כי אלו החיים והם חזקים מכל.

בנות בוגרות שטרפדו קשרים לאביהן, לא אחת אמרו: "ברור שהייתי נוראית כלפי אבא, אך מה יכולתי לעשות? רק כשנהיה לי חבר רציני משלי/ כשהקמתי משפחה משלי/ הלכתי לצבא/ נולד לי ילד, הבנתי בעצמי... חבל שאבא נכנע... האישה ההיא באמת אהבה אותו...".

אולי זה המקום לציין כי בתוך ליבן של בנות רבות מקנן לו קונפליקט עז, בעיקר כאשר נראה כי האישה החדשה שהאב בחר, אכן אישה ראויה. האם להילחם עוד? להרפות? לתת לאבא להרגיש נוח וטוב?

עמוק בתוך הלב יודעת הבת כי היא נוהגת בקושי רב עם אביה, כי האישה החדשה לא עוללה באמת רע, כי אולי היא מחמירה מדי..ולפעמים חולפות להן שנים עד שהרגשות האחרים עולים ומהווים מצע ליחסים אחרים עם האב ואהובתו.

מתמצות כל התלונות ששמעתי בנושא "אבא מאוהב" עולה רגש חזק ביותר והוא הפחד מנטישה והיפרדות גם מהאב, הדברים לרוב מוטחים בכעס ע"י הבת הטוענת כי אבא מאוהב, הוא מסדר לו את חייו, ומה איתי? הוא מצא אישה שתטפל בו, תדאג לו, תחלוק איתו את חייו, ומה יהא עליי? מי ידאג לי כשאבא ראשו ורובו רק שם - באישה החדשה, בתענוגותיהם, בביסוס הקשר, בהתחבבות על קרוביה?

תחושת הנטישה והאובדן הנוסף, היא עזה ומלווה בפחד ממשי, איך אסתדר? ברור שאם זה היה ההיפך אימא לא הייתה נוהגת כך... עולות תחושות של דיכאון, כעסים, מחשבות דיכאוניות, מרמור, אי שיתוף פעולה עם האב גם בזמן המוקדש לבת, תחושה שמה שניתן לה הוא שביב ממה שצריך להיות, כעס על כל בילוי של האב, כל נסיעה של האב עם בת זוגו החדשה, נראית בעיני הבת כאילו אביה נוטש אותה ובוגד בה ובאחיה.

הטעות הגדולה של אבות רבים, אלו ניסיונות השכנוע כלפי הבת לחבור למערכת היחסים ולאמץ את בת זוגו לאם/לחברה, ניסיון שלרוב יתגלה כטעות. האינטרסים הבסיסיים של הבת ובת הזוג לרוב לא יצטלבו בעיקר בשני העשורים של גילאי העשרה עד גיל שלושים.

ולבסוף, אי אפשר לשוב ולא להזכיר את רגש התחרות והקנאה במצב בו אבא שם עצמו לפני הבת, מחזר או מחוזר, בשעה שלא תמיד מצבה הזוגי, הרגשי, הנפשי, תקין והקושי הרגשי רב; הרי זה זמנה של הבת לעשות שטויות, לחייך מאוזן לאוזן, לא לישון בלילה, לדבר שטויות רומנטיות... ולפתע זהו זמנם של אבא ושל אישה אחרת... ומה איתי? האב והבת נמצאים באותו מקום במעגל החיים - המקום של להיות מחוזר ומחזר, ובתוך משפחה גרעינית יש סדר ותורו של כל אחד מוסדר. השיבוש במערך החיים, יוצר מצבים רגשיים קשים כאשר רגש של כעס, קנאה ותחרות חוברים בו.

 

ומה ניתן לעשות?

ראשית, העצה החשובה מכול והפצרותיי בכולם היא למעט לעשות. כמה שפחות מתערבים, דוחפים, מאיצים תהליכים, מתגמלים או מענישים, כן ייטב.

הסיטואציה איננה רגילה ופשוטה וברור כי נדרש זמן הסתגלות לכל הצדדים ויש לתת אותו בלי לחצים. הסתגלות איטית והדרגתית נדרשת תוך התחשבות מלאה זה ברגשות זו. האב אינו צריך להסתיר את אושרו, אך כאמור אין צורך בהפגנת אושרו ברבים, בדחיפת בת זוגו לכל אירוע משפחתי, שיתוף בת הזוג בחיי המשפחה, וניסיון לתפקד כאם הילדים או כאם לבת.

יש לדבר על הדברים המציקים בפתיחות, כדי לנסות להבין את עמדת האב ואת עמדת הבת ואין לכפות פתרונות או להעניש זה את זו, אלא להמתין עד שתהליכים מבשילים משל עצמם ומערכת היחסים נכונה יותר עבור הצדדים. לרוב נמצא פער בין תחושות האב ובת זוגו, לאילו של הבת, בכך שהאב חש כי נתן והקריב לא מעט עבור המשפחה ועבור הבת ואילו הבת כלל אינה "סופרת" את הנתינות הללו, שכן הכאב הוא לא מדיד ושום נתינה לא תרפא את הפצע, אלא עד שיגיע זמן הריפוי. פער זה בו חיים האב והבת הוא המצע עליו גדלים אכזבות רבות, אי הבנות, קשיי תקשורת ונתקים.

נושאי ממון, צוואות וירושות תמיד מהווים קושי, בעיקר אם האם והאב טרום המוות לא גיבשו את רצונותיהם - מה שלרוב קורה במידה ומדובר במוות חטוף ובאנשים צעירים. הבעיה צצה כאשר הבת היא מבוגרת/צעירה ורוצה את חלקה. חשוב לא להימנע מבירור הנושא גם אם הוא כאוב. מניסיוני חשוב לציין, כי ברוב המקרים לאחר שיג ושיח נפתרו הדברים בצורה טובה לשני הצדדים.

אין גם לטעות בגילויי חיבה מוקדמים ובחיבור מצוין ומדהים בין האישה החדשה לבת. הסיכוי לקשר טוב מתגבר רק אם הבת פנתה לחיים בוגרים משל עצמה ואביה ומשפחתה הגרעינית אינם מסגרת הייחוס הראשית שלה. בכל מצב אחר, הקשר עשוי לקרוס בגלל מטען כבד משקל של ציפיות סותרות שאינן יכולות להתממש.

חשוב שהבת תיתן זמן לתהליכים העוברים על אביה, תקשיב פחות לחברות בנות גילה, לקרובי משפחתה - גורמים החסרים כולם את הכלים המקצועיים והתובנות הרחבות כיצד לנהוג במצבים עדינים כל - כך.

ברור כי כל מקרה של "אבא מאוהב" שונה לחלוטין מכל מקרה כביכול דומה, ומצבה של כל בת בחייה שלה יהיה המשתנה הגורלי האם לראות ב"אבא מאוהב" עוד אובדן ומכת מוות או התחלה קשה, בלתי צפויה, למהלך חייה, אבל גם כזו הטומנת בחובה אפשרויות אחרות. 

 

Please reload

פוסטים מומלצים

למה שרבוטים - Doodling בזמן הקשבה מוציאים מהדעת?

October 17, 2017

1/10
Please reload

חדש בבלוג