מחלת ה"מגיע לי" - חסם הצלחה בבניית קריירה ארוכת טווח

"אני לא מרוצה בעבודה, לא כיף לי לא טוב.. אני מרגיש שמגיע לי יותר..."

"מה פירוש מגיע לך יותר?"

"יותר שכר, רכב יותר טוב, יחס יותר טוב..כולם אומרים שמגיע לי רכב מסוג אחר, נייד משודרג, אני מקופח ונמאס לי לבקש מהבוס."

" אם הבוס שלך היה יושב כאן מה הוא היה אומר? למה הוא לא נותן לך את מה שמגיע לך?"

"אני לא ממש יודע, אולי הוא מעדיף עובדות ולא עובדים, הן צייתניות יותר, אולי הוא חושב שאני לא משקיע מספיק, אולי הוא היה רוצה שאעבוד יותר שעות כולל שעות עבודה מהבית"

"אם אתה עובד יותר משלמים לך שעות נוספות?"

"כן בוודאי..."

"אתה יכול להסביר מה פירוש שעובדים אחרים הם צייתנים, משקיעים יותר ממך ועובדים יותר ממך?"

"כן, יש לי חיים..."

"ו...?"

שתיקה.

"לדעתך אם ישפרו את תנאיך תהיה מוכן להשקיע יותר? אתה אוהב את העבודה שלך? כיף לך לקום בבוקר וללכת לעבודה? יש נושאים בעבודה שמלהיבים אותך?"

"לפעמים כן..לא תמיד.."

"האם אתה כמעסיק היית משפר את תנאיו של עובד כמוך?"

שתיקה.

הדיאלוג שהתקיים בין י' מהנדס בן 34 לביני, אופייני לתסכול הנוצר אצל אנשים אשר גדלו על התפיסות הנרקיסיות: "תעשה רק מה שטוב לך", "מגיע לך הכי טוב", "אם לא טוב ולא מתאים לך- לך למקום אחר."

גישת "המגיע לי" התפתחה כמענה לתחושות של חוסר ערך עצמי ותחושות של חוסר שווי עצמי העשויות לגרום להפחתה בערך העצמי, חוסר באסרטיביות ולקושי ביכולת לדרוש את המגיע לאדם. מכאן הפך המושג למטבע לשון מעט דורסני וריק ממשמעות אמיתית של השקעה.

האם המהנדס י' ראוי לתגמולים שהוא מצפה להם? בוודאי שלא. אבל כך הוא גודל ..מספיק שהוא עושה מינימום כדי לקבל מקסימום כי "מגיע לו".

ברור כי עובדים מסוגו של י' מממשים לעצמם את הנבואה של; "מגיע לי - אבל לא נותנים לי!". עובדים אלה אינם מבינים כיצד הם מפוטרים ממקומות עבודה או לא ממריאים לגבהים עליהם הם חולמים כשהם אומרים "מגיע לי".

החשיבה הנכונה בבניית קריירה לאורך זמן, היא של להיות ראוי.

להיות ראוי, פירושו; שיש לי את הידע, הכישורים, הנכונות למאמץ, הרצון להתלהב, והמוכנות להשקיע בעבודתי. משום שאני מתאמץ להצליח ואני משפר את יכולותיי, אני מתמיד להשתפר ומשום כך אני נהיה ראוי.

המושג של מאמץ נהיה מושג זר, לא תקין בשפת העבודה. עובדים מחפשים הנאה, זרימה, סיפוק ואושר, אלא שאילו אינם באים מבלי להתאמץ מאוד ולאורך זמן. הצלחה לעולם נושאת בחובה מאמץ ורצון עז לשיפור.

כאשר העובד עסוק בהתקדמותו וצמיחתו המקצועית ההטבות והקידום נובעים מעצמם. כמו שבריאות היא פועל יוצא של חיים נכונים ותקינים, אך מי שחרד לבריאותו בכל העת ובודק כמה הוא בריא - הוא היפוכונדר.

כך ההצלחה נובעת באופן ישיר מהשקעה ומאמץ מתמשכים ולא מתחושת "מגיע לי".