מדוע אנשים ממשיכים לפחד, להימנע, לחרוד ולהיפגע גם כאשר המצב טוב?

אחת התופעות המעניינות והמתסכלות ביותר בעולם בריאות הנפש היא הפער שבין מה שאנשים יודעים לבין מה שהם מרגישים. מטופלים רבים מגיעים לטיפול כשהם מבינים היטב את מצבם. הם יודעים שבן זוגם אוהב אותם, שהמנהל שלהם אינו מחפש לפטר אותם, שהם מוכשרים, מוערכים ובעלי יכולות. ובכל זאת, הם חיים בתחושת חרדה מתמדת, חוששים מדחייה, נבהלים מביקורת, מתקשים לסמוך על אחרים או מוצאים את עצמם חוזרים שוב ושוב לאותם דפוסים הרסניים.

השאלה המתבקשת היא מדוע הבנה שכלית אינה מספיקה כדי להשתחרר מהסבל?

סכמה תרפיה, שפותחה על ידי הפסיכולוג ג'פרי יאנג, מציעה תשובה עמוקה לשאלה זו. לפי הגישה, בני אדם אינם פועלים רק מתוך המציאות הנוכחית אלא גם מתוך דפוסים רגשיים שנוצרו בשנות החיים הראשונות. דפוסים אלה, המכונים "סכמות", הם למעשה מערכות של אמונות, רגשות, זיכרונות ומסקנות שהילד גיבש לגבי עצמו, לגבי אחרים ולגבי העולם. כאשר הסכמות הללו נוצרות בסביבה שאינה מספקת את הצרכים הרגשיים הבסיסיים של הילד באופן מספק, הן עלולות להפוך בעתיד למקור של סבל מתמשך.

חשוב להבין שלא מדובר בהכרח בילדות טראומטית במובן הקלאסי של המילה. פעמים רבות הסכמות מתפתחות דווקא במשפחות נורמטיביות לחלוטין. ילד שגדל לצד הורה חרד מאוד עלול ללמוד שהעולם הוא מקום מסוכן. ילד שזכה בעיקר לביקורת ופחות לעידוד עלול להסיק שערכו תלוי בהישגים. ילד שחווה חוסר יציבות רגשית, מריבות בלתי פוסקות בין הוריו או היעדרות רגשית ממושכת של אחד מהם עלול לפתח תחושה עמוקה שאנשים אינם באמת זמינים עבורו. עם השנים הילד גדל, אך המסקנות הרגשיות שנוצרו בילדות נשארות פעילות גם כאשר המציאות השתנתה לחלוטין.

בלב סכמה תרפיה נמצא מושג המכונה "הילד הפגיע". זהו אותו חלק פנימי הנושא בתוכו את הכאב, הפחדים והצרכים שלא קיבלו מענה מספק בילדות. הילד הפגיע אינו נעלם עם ההתבגרות. הוא ממשיך להתקיים גם אצל אנשים בני ארבעים, חמישים ושבעים. רוב הזמן הוא עשוי להיות שקט, אך כאשר מתרחש אירוע שמזכיר באופן כלשהו את הפצע המקורי, הוא מתעורר ומציף את האדם ברגשות עוצמתיים של חרדה, בושה, דחייה, חוסר אונים או נטישה.

כאן נכנס לתמונה מושג הטריגר. טריגר הוא אירוע בהווה המפעיל זיכרון רגשי מהעבר. מבחינה אובייקטיבית האירוע עשוי להיות קטן למדי: הערה מהמנהל, עיכוב בתגובה להודעת טקסט, ויכוח זוגי, כישלון מקצועי או אפילו הבעת פנים מסוימת. אולם מבחינת הנפש, האירוע פוגש פצע ישן ומעיר אותו לחיים. האדם כבר אינו מגיב רק למה שקורה כאן ועכשיו, אלא גם לכל מה שחווה בעברו.

בנקודה זו מופעלים מה שסכמה תרפיה מכנה "מודים", או מצבי התמודדות. אלו הם מנגנוני ההגנה שהאדם פיתח לאורך השנים כדי להתמודד עם הכאב. יש אנשים שנמנעים. אחרים מרצים. יש מי שתוקפים, שולטים או מבקרים. אחרים מסתירים מידע, משקרים, מתנתקים רגשית או שוקעים בפרפקציוניזם. אחת התרומות החשובות של סכמה תרפיה היא ההבנה שהתנהגויות אלה אינן הבעיה עצמה אלא ניסיון לפתור את הבעיה. הן נולדו מתוך צורך הישרדותי אמיתי של הילד, אך ממשיכות לפעול גם כאשר אינן נחוצות עוד.

בין הטריגר לבין מנגנוני ההגנה קיים גורם נוסף בעל חשיבות עצומה, אותו מטופלים רבים מכנים "הפטיש בראש". אלו הן אמונות היסוד השליליות שהתפתחו לאורך השנים וממשיכות להכות באדם שוב ושוב. משפטים כמו: "אני לא מספיק טוב",

"אי אפשר לסמוך על אנשים",

"אם אטעה ידחו אותי",

"גברים תמיד בוגדים",

"נשים תמיד פוגעות",

"העולם מסוכן"

או "אני חייב להיות מושלם"

"החיים שחורים"

הופכים בהדרגה לקול פנימי קבוע. כאשר מופיע טריגר, הקול הזה מתעורר מיד ומפרש את המציאות בהתאם לסכמה הישנה. כך נוצרת שרשרת כמעט אוטומטית: טריגר, אמונת יסוד, הפעלת הילד הפגיע, סערה רגשית ומנגנון הגנה.

מטרתה המרכזית של סכמה תרפיה היא לקטוע את השרשרת הזאת באמצעות פיתוחו של חלק נפשי אחר – המבוגר הבריא. המבוגר הבריא אינו מבטל את רגשותיו של הילד הפגיע ואינו מזלזל בהם. תפקידו להבין את מקורם, לבדוק את המציאות באופן מפוכח ולהציע תגובה מאוזנת יותר. הוא מסוגל לומר: "אני מבין מדוע אתה מפחד, אבל בוא נבדוק מה באמת קורה כאן." הוא יודע להבחין בין העבר לבין ההווה, בין זיכרון רגשי לבין מציאות עכשווית.

אחד ההיבטים הייחודיים ביותר של סכמה תרפיה הוא עקרון ההורות החלקית המתקנת (Limited Reparenting). לפי עיקרון זה, המטפל מספק במסגרת מקצועית, מוגבלת ומבוקרת חלק מהצרכים הרגשיים שלא קיבלו מענה מספק בילדות. באמצעות קשר טיפולי יציב, אמפתי ועקבי, המטופל חווה לראשונה קבלה, הגנה, תיקוף רגשי וגבולות בריאים. בהדרגה הוא מפנים את החוויה הזו ומתחיל לפתח בתוכו את אותו מבוגר בריא שילווה אותו גם מחוץ לחדר הטיפול.

זוהי למעשה הסיבה שסכמה תרפיה נחשבת בעיני רבים לאחת הגישות העמוקות והמשפיעות ביותר בעולם הפסיכותרפיה. היא אינה מסתפקת בשינוי מחשבות ואינה מסתפקת בהבנת העבר. היא מבקשת להבין כיצד חוויות מוקדמות ממשיכות לעצב את ההווה, לזהות את הטריגרים שמפעילים את הכאב, לחשוף את אמונות היסוד המנהלות את האדם, להבין את מנגנוני ההגנה שפיתח, ובעיקר לחזק את יכולתו להפוך למבוגר הבריא של עצמו.

בסופו של דבר, מטרתה של סכמה תרפיה אינה למחוק את הילד הפגיע ואינה ליצור אדם חסר פחד. מטרתה היא לאפשר לאדם להבין את עצמו לעומק, להשתחרר בהדרגה מדפוסי הישרדות ישנים שכבר אינם משרתים אותו, ולחיות את חייו מתוך בחירה מודעת ולא מתוך פצעים שנוצרו לפני עשרות שנים. כאשר תהליך זה מצליח, האדם אינו מפסיק לפחד, להיפגע או לכאוב. הוא פשוט מפסיק להיות מנוהל על ידי הפחד, הפגיעה והכאב. זו, במובנים רבים, מהות החופש הנפשי שסכמה תרפיה מבקשת ליצור.