top of page

לקום מתוך ההריסות - התגברות על הבלתי נתפס, אובדן והרס במהלך מלחמה/ ד"ר אביבה פרידמן

בעקבות המלחמה המצמררת, הרס בית ואובדן בני משפחה הם כמה מהטרגדיות העמוקות ביותר שאדם יכול לעבור בחייו. הדי פיצוצים לא רק ממוטטים את קירות וגגות הבתים, אלא גם קורעים את המרקם העדין של זיכרונות, מערכות יחסים ותחושת שייכות. חוויות טראומטיות כאלה מגיעות עמוק אל תוך הנפש, דורשות כוח בלתי נתפס להתאושש, ולבנות מחדש רקמת חיים חדשה.


הכרה באבל- האבל, בהקשר של מלחמה, הוא רב פנים. זהו שילוב בין הכרה באובדן בני משפחה וחברים יקרים לאובדן מרחב פיזי שגילם זיכרונות וביטחון. מומחים בייעוץ טראומה ואבל מדגישים את חשיבות ההכרה באבל זה בשלמותו. לא מדובר רק באנשים שאנו מאבדים אלא גם בקריסת העולם כפי שהכרנו אותו.


קבלת המצב- אי קבלת המציאות של האירועים הנוראיים שקרו רק תאריך את הכאב. קבלה אין פירושה מחילה לרוצחים, הסכמה או ויתור על מחדלים או עוולות. קבלת המצב מסמלת את ההבנה השכלית והרגשית כי האירוע היה והסתיים ולא ניתן לשנותו. הבנה כואבת ומכילה של המציאות החדשה כפי שהיא. קבלת המציאות הנוכחיות יוצרת בסיס שממנו אפשר להתחיל לבנות מחדש.

שתי ההמלצות הראשונות, הן תנאי חשוב להחלמה. אם עובר פרק זמן "סביר" שבו אין תזוזה בתחושות ומעגל הריפוי לא מתחיל יש לפנות לעזרה. ( הגדרת זמן "סביר" איננה מוחלטת והיא בעיקר תלויה בהתרשמות הנפגע וסביבתו בהתקדמות הליך השיקום. בעבר היה מקובל לראות בזמן סביר לאבל בין שנתיים לחמש שנים. היום, לוחות הזמנים התקצרו לשנה. יש כאלה המציינים שלושה חודשים כזמן סביר).


עזרה מקצועית וטיפול מבוסס על צמיחה מהמשבר- ייעוץ או טיפול מקצועי, במיוחד של המתמחים בטראומה, היכולים להוביל ולהנחות את הנפגע בשלבי ההחלמה השונים. בעזרתם אפשר לקבל כלים מצוינים לשגשוג מחדש. ישנו מגוון של טכניקות כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) ו- Eye Movement Desensitization and Reprocessing (EMDR), See Far CBT הראו יעילות בטיפול בטראומות הקשורות למלחמה.

ההמלצות משלב זה הן אינדיבידואליות ואין חובה לחוות אותם, אין להן לוחות זמנים, או נכון ולא נכון או אמת ושקר.


יצירת מרחבי זיכרון- בעוד שהבית הפיזי נעלם כולו או חלקו, הצורך במרחב של זיכרון נשאר מכריע. חשוב ליצור מרחבים סמליים, בין אם זה באמצעות אנדרטאות, כתיבה או אמנות, המשמרים את המהות של יקיריהם האבודים ובתיהם בחיים. הפורקן המגיע מתהליך זה, מונע פגיעות רגשיות של אשמת הניצולים.


הבניית האירוע- ע"י נרטיב חדש או Storytelling העוזרים להבנות מחדש את האירועים, לתת להם משמעות שונה ולספר דרכם את הסיפור. עם אובדן מגיעה לעתים קרובות תחושה סוחפת של חוסר מטרה. גילוי תחושת מטרה חדשה יכול להיות מכריע בתהליך הריפוי. זה יכול להיות תמיכה בקורבנות אחרים, הצטרפות ליוזמות שלום או כל מטרה אחרת שנותנת משמעות לחייו. חשיפה של המטרות החדשות באופן פרטי או ציבורי, יכולה לספק תחושה של קתרזיס והבנה מחודשת של האירוע. תהליך ההבניה מחדש הוא חלק מהמחילה והחמלה עצמית בעת ההתמודדות עם האובדן. חשוב לציין כי תהליך זה חייב להיות הדרגתי ומותאם לכל אדם. הוא עשוי להיות בעל עליות ומורדות.



בניית חוסן וצמיחה פוסט-טראומטית- חוסן אינו שולל את כאב האובדן אלא מייצג את היכולת לחיות לצדו. חוקרים בתחום הצמיחה הפוסט טראומטית מציעים שבעוד שהצלקות נשארות, אנשים יכולים לבנות נקודות מבט חדשות לאירועי העבר ולצקת משמעות שונה לתוך ההווה. לא פעם מהלכים אלה תורמים לחיזוק מערכות יחסים שהתפוררו עקב האבל ומציאת משמעות ומטרות חיים חדשות לעסוק בהן.

מציאת תמיכה קהילתית- הקהילה היא חבל הצלה בתהליכי הריפוי. לרוב אנחנו לא באמת לבד בסבל שלנו. מציאת קהילה של אנשים שעברו חוויות דומות יכולה לספק הבנה ונחמה. אבל משותף, המתבטא באמצעות טיפול קבוצתי או קבוצות תמיכה, יכול להפחית את תחושות הבידוד ולעזור לאנשים להבין ולעבד את רגשותיהם. מחקרים על טראומה שלאחר המלחמה מגלים שאנשים המעורבים באופן פעיל בקבוצות תמיכה או בארגונים קהילתיים נוטים לנווט את אבלם בצורה יעילה יותר. חוויות משותפות, אם כי כואבות, יוצרות קשרים חיוניים לריפוי.

יחד עם זאת, כדאי לציין כי תהליך זה אינו מתאים לכולם וכי יש אנשים המעדיפים שיתוף מצומצם יותר. בנוסף יש לכבד כללי סטינג של שיתוף באופן שאינו מכחיש את חוויות האחרים.

ולבסוף, יש לכבד את הזמן שלוקח לכל נפגע להתאושש. הריפוי אינו עומד בלוחות זמנים שמישהו קבע. סבלנות וכבוד כלפי עצמך, ומצד הסביבה אל הנפגע, עם ההכרה שאין 'דרך נכונה' להתאבל, הם צורך יסודי.



הנצחת יקיריהם שאבדו וכבוד הבית שהיה פעם יכולים לשמש כטיפול. על ידי הקמת חללים או טקסים של זיכרון, אנשים יכולים לספק פורקן מוחשי לצערם. זה יכול להיות בצורה של כתיבה, ציור, או אפילו שתילת גינה - כל דבר שמסמל את החיים שפעם פרחו.

  • מציאת תחושת מטרה חדשה

  • קהילה ואבל משותף

  • לחפש עזרה מקצועית

הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) ואתגרים אחרים בבריאות הנפש שכיחים בקרב אלו שסבלו מאובדנים כה משמעותיים. מטפלים או יועצים מקצועיים המיומנים בטראומה יכולים לספק אסטרטגיות התמודדות ומרחב בטוח לנווט ברגשות עזים אלו.


ריפוי מפצעי המלחמה הפסיכולוגיים-

ריפוי מהפצעים הפסיכולוגיים הללו הוא מסע - מסע שדורש אומץ, תמיכה והבנה.


הצעד הראשון הוא הכרה בכאב וקבלה שזה בסדר להיות לא בסדר. חשוב להכיר בכך שתסמינים אלו אינם סימני חולשה אלא תגובות לנסיבות יוצאות דופן.


פנייה לעזרה מקצועית היא בעלת חשיבות עליונה. מטפלים, במיוחד אלו המתמחים בטראומה, יכולים להדריך אנשים דרך טיפולים שונים כמו טיפול במודל מעש"ה, טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), EmotionAid, התמודדות עם סיוטי לילה, עיבוד מחדש של תנועת עיניים (EMDR), או טיפול קבוצתי.

ככל שאפשר כדאי מאוד לתרגל טכניקות של מיינדפולנס והרפיה. תרגילם להגדלת הנוכחות הפיזית העכשווית בעולם. תרגולים של מדיטציה, יוגה, או אפילו תרגילי נשימה פשוטים יכולים לעזור בניהול חרדה ומתח, ולהביא תחושת רוגע למוח הסוער.



למי שזה מתאים, טוב לעסוק באמנות, מוזיקה וכתיבה יכולים לשמש מוצא לביטוי רגשות שעלולים להיות קשים מדי לביטוי מילולי. להמחיש מצבי קושי ולפרק אותם.


פעילות גופנית סדירה היא צריכה להיות תנאי בכל תהליך שיקומי. שעתיים וחצי של פעילות בשבוע הם חובה. הפעילות הגופנית מכניסה זרימה לגוף ומשחררת את מערכת העצבים הפרה- סימפתטית שנמצאת במצוקה. פעילות גופנית גם מתונה, יכולה להפחית באופן משמעותי תסמינים של חרדה ומתח, ומספקת יתרונות פיזיים ונפשיים כאחד.


ביסוס שגרה ועמה יצירת תחושת נורמטיביות יחד עם שמירה על הישגים שצברנו במשך החיים: משפחה, חברים, עבודה. שגרה קבועה של עבודה, חברים, פעילות גופנית, הקפדה על אכילה יכולה לספק יציבות ותחושת שליטה בעולם כאוטי. יציאה והשתחררות מהדימוי של פגוע, ניצול, רדוף, חרדתי ומעבר לחיים תקינים שבהם יש מקום לא רק לאירועים האכזריים אלא גם לזרימה חדשה, צמיחה והתחדשות.


למי שזה מתאים ולו גם לזמן קצר, יש חשיבות לחיבור עם אחרים שחלקו חוויות דומות. יכול להיות לזה ערך מקדם החלמה עמוק. קבוצות תמיכה של עמיתים מספקות תחושה של קהילה והבנה שיכולות להיות מרפאות להפליא.


התנדבות ועזרה לאחרים, כאשר זה אפשרי יש לכך ערך גדול באי התמקדות בעצמי הפגוע, והתחזקות מתוך הנתינה ואהבת האחר.


לסיכום, הצלקות הפסיכולוגיות של המלחמה הן עמוקות ומרחיקות לכת. ריפוי מפציעות אלו דורש זמן, סבלנות וגישה רב-גונית. זהו מסע של גילוי מחדש של שלווה בתוך הכאוס, מציאת תקווה בחושך, ותפירה הדרגתית של מארג הנפש. זוהי עדות לחוסן של הרוח האנושית, אפילו מול המצוקות הגדולות ביותר.




Opmerkingen


פוסטים מומלצים
חדש בבלוג
תגיות
ארכיון
עקבו אחרי הבלוג
  • Facebook Basic Square
RSS Feed
bottom of page